סוף והמשך

סוף, והמשך" – סופם של חיים והמשך השיחה, המצאה של שיחה, שיחת-תודעה של בת לא" צעירה עם אמה המתה, שיחה בדויה שנדמית מציאותית לגמרי. ספרה המרגש של אסתר אורנר מגולל בפנינו ריטואל אבל פרטי, חילוני, הכרוך בעבותות במסורת, אשר הופך אט אט שייך גם לנו.

אסתר אורנר (1937) מגוללת בספר זה את מערכת היחסים המפורקת, הקרובה-רחוקה בין אם לבת, על רקע עברן כניצולות שואה – האם הייתה במחנה ריכוז ואילו הבת הוחבאה בכפר. קורות האב, אשר כפי הנראה מת בצעדת מוות, אינם ידועים. כשנה לאחר מות האם בשנת 1998 מחליטה הבת לכתוב מעין מכתב לאמה במשך כל שנת האבל השנייה.