חדרים מלאים ספרים עם ננה אריאל ואורי יואלי

 הפעם זוהי הצצה לספרייה של אורי יואלי וננה אריאל. סופר וסופרת, מוציאים לאור, חוקרי תרבות, רטוריקה והיסטוריה, שניהם יחד וכל אחד לחוד מרחיבים את חללי היצירה והעשייה  הספרותית המקומית מתוך אמנות החיים. הזמנו אותם לספר לנו על הפרוייקטים החדשים שלהם, ולתת לנו הצצה אל הספריה הביתית ואל פינת העבודה המשותפת שלהם בדפוס בית - הוצאה לאור זעירה שהקימו יחד ואת הספרים שרואים בה אור אנחנו מחזיקות בחנות קרוב ללב. 

מהו הספר הכי נעים למגע שיש לכם בספרייה? 
ננה: תנ"ך פשוט בכריכה קשה עם שיקוע שיש לי עוד מבית הספר.
אורי: אני אוהב לגעת בספרים שעברו אלי מספריות של אנשים שאני אוהב.

איזה חפץ שקשור לספרים, אבל אינו ספר, הוא האהוב עליכם ביותר?
אורי: יש לנו בבית מגירת אחסון לאותיות דפוס בלט שקניתי מבית דפוס שנסגר כשרק עברתי לשכונת פלורנטין, לפני כמעט 30 שנים. האותיות היצוקות מתכת כבדות מאוד, עמידות, בפונט עברי רבוע וזוויתי, והן מעין שריד קדוש ועדות לטכנולוגיית דפוס ומלאכת הדפסה ועשיית ספרים שכמעט ונעלמו. נחמד לחשוב שדפוס בית קשור לזה קצת.
ככלל, אני אוהב מכונות הדפסה פשוטות. החל ממכונת הסטנסיל של ימי ילדותי, דרך מכונות הצילום ועד המדפסת הפשוטה והאמינה שלנו. כל כך פשוט להדפיס היום! מפליא אותי איך ניתק הקשר בין מקום ההדפסה וזהות המדפיסים לטקסט המודפס, איך רוב הספרים הם מוצרים שמגיעים מהחנות או מהמחסן. אני מקווה שהפשטות של ייצור ספרים בקנה מידה קטן ומקומי תעודד את חידוש הקשר הזה. 
ננה: אני מאוד אוהבת את ה
-Bone-folder, כלי חלק ומאורך המשמש להידוק הקיפול של כריכות הספרים בלי להרוס את הנייר. זה כלי שהמטרה שלו היא לעשות פעולה חזקה בלי לפגוע - שאיפה לא רעה וקשה להשגה בחיים בכלל. 

שניכם יחד וכל אחד לחוד עוסקים במלאכת התרבות באופן רב־תחומי דרך מחקר, כתיבה חינוך והוראה - האם יש ספר, דמות או ציטוט שמהווים השראה עבורכם במחשבה על אמנות התרבות העכשווית?
ננה: העכשווי קשור בעיניי לתנועה בין עבר לעתיד ודווקא יצירות מן העבר לפעמים מייצגות את העכשווי לא פחות טוב מאלה של היום. למשל, המשורר הרומי מרטיאליס נמצא אצלי קבוע ליד המיטה. למרות שהוא כתב במאה הראשונה לספירה, המכתמים הקצרצרים והשנונים שלו מכילים תובנות מפתיעות, רלוונטיות ומצחיקות נורא על יחסים אנושיים, על יצירה ועל חיי עיר. במיוחד בזמן מגפה הומור נראה לי חשוב במיוחד, כי הוא גם רגש מבריא שמפעיל את כל הגוף, וגם קשור לחוש הביקורת וליכולת לראות דברים בפרספקטיבה. מעניין לפגוש את ההומור הבלתי-מתנצל הזה בתקופה שלנו, שבה הפוריטניות לפעמים משתלטת על השיח הציבורי. זה עתה יצא בהוצאת כרמל אוסף חדש, שנינותו של מרטיאליס בתרגום ברוך י. מני, שאפשר לקרוא בו על המשורר ומבחר ממכתמיו.
 
ננה, בהשראת ספר ההיסטוריה המשעמם של אליס בארץ הפלאות, שהחלטת להפיח בו חיים בספר החדש שלך לילדים, הספר הכי משעמם בעולם: איזה ספר פיקטיבי, שלא קיים באמת, היית רוצה שיהיה קיים?
ננה: למרות שההוצאה שלנו עובדת בשיטות מסורתיות, אין בנו דחף נוסטלגי או שמרני. אני אוהבת טכנולוגיה וסקרנית לגביה ואני מחכה לרגע שבו נוכל להוריד ספרים לשבב מושתל ולקרוא אותם מתוך הגוף שלנו. במקום שחברות כמו אמזון יתפסו שטחים עצומים מזהמים ונצלניים, השטחים הללו יוחלפו בגוף. אני מדמיינת ספריית גוף בשם "הקורפוס". 
אני חושבת גם על ספר שאפשר לשתול באדמה לאחר הקריאה ולהצמיח ממנו משהו. למען האמת ספרים כאלה כבר קיימים ויש לנו שאיפה להוציא אחד כזה בעצמנו בעתיד הקרוב. זה לא מסובך כמו שזה נשמע.

ועוד בהיסטוריה: אורי, אתה מתעד את התהליכים ההיסטוריים, האורבניים והדמוגרפיים שעוברת השכונה בה אתם מתגוררים. זה התחיל ברשימות שכינסת בבלוג קול הרעם אשר חלקן הפכו לספרים כמו "צריך לדבר על הרבי", יומן ריצה וקול הרעם. אתה מצליח להאיר את העבר ולקשור אותו להווה הציבורי והאישי בצורה מרתקת. איך אתה רואה את הקשר שבין כתיבה בדיונית, תיעודית ואמנות חזותית?  
אורי: אני משתדל לכתוב בצורה מעניינת על מה שמעניין אותי. הנוכחות הסמויה של העבר במציאות העכשווית, והאפשרות לזהות תהליכי שינוי בעיקר ממרחק הופכים בעיני את ההיסטוריה, הכללית, המקומית והאישית, לזירה דרמטית ומרגשת. אני נהנה ככל יכולתי מהחיים העירוניים, מהמחקר וממלאכת הכתיבה עצמה ומנסה לשלב בין ההנאות האלה. עבורי לא קיים גבול בין כתיבת פרוזה לכתיבה עיונית ולאמנות מכיוון שהן משולבות ומכילות זו את זו.
 
על אילו פרויקטים אתם עובדים בימים אלו? תוכלו לספר לנו על הספרים הבאים שיצאו "לאור בהוצאה שלכם, "דפוס בית?
ננה ואורי: הספר הבא שיצא ב"דפוס בית" הוא "נייר ומספריים", ספר אמנית של הילה לביב. הוא משחזר ספר גזירה שוודי לילדים שמגלם בתוכו היסטוריה משפחתית מרתקת של מסירה. הספר ינסה לחקור איך מציגים מקור ותרגום בבת אחת, ואפשר יהיה לגזור דוגמאות מתוכו.
נהיה השנה גם בשהות אמן בבית שלום אש בבת ים. בספרייתו של אש התגלו לנו ספרים מעניינים וביזאריים, ונוציא לאור מחדש אחד מהם.
במקביל, בקרוב אנחנו מתכוונים לפתוח בהוצאה סדרה שתתמחה בספרונים בנושאי שבתאות ופרנקיזם. משיחי שקר הם לא רק נחלת העבר אלא גם כיוון בולט מאוד בהווה. יקראו לסדרה "שקר".

 

איזה ספר מעורר בכם השראה, משמעותי עבורכם ועוזר לכם לעבור את התקופה הזו? 
ננה: לא מזמן יצא בעברית הספר המידות הקטנות של נטליה גינצבורג (הוצאת תשע נשמות, תרגום יונתן פיין). המסה שנתנה לקובץ את שמו נפתחת במילים הבאות: "אני מאמינה שצריך לחנך את ילדינו לא למידות הקטנות אלא למידות הנעלות. לא לחסכנות אלא לנדיבות ולאדישות כלפי כסף; לא לזהירות, אלא לאומץ ולבוז לסכנה; לא לעורמה אלא לכנות ולאהבת האמת; לא לנימוס, אלא לאהבת הזולת ולביטול עצמי. לא לשאיפה להצליח, אלא לשאיפה לדעת ולהיות". 

----------------------------------------------------------------------------------------------------

אורי יואלי הוא סופר, מורה, היסטוריון עצמאי, חוקר עירוניות ומוציא לאור. כתב בין השאר את "צריך לדבר על הרבי" ו"שישרף הכל". מפרסם בבלוג "קול הרעם". הקים את "דפוס בית" יחד עם ננה אריאל.

ננה אריאל היא סופרת, חוקרת ומוציאה לאור, מרצה לרטוריקה ולתרבות המילה והספר באוניברסיטת תל אביב. כותבת במגזינים מקומיים ובינלאומיים, וכתבה בין היתר את הספרים: מניפסטים: כתבים של אי-נחת על סף המאה ה-21 (הוצאת אוניברסיטת בר אילן), והספר הכי משעמם בעולם (הוצאת אסיה). הקימה את "דפוס בית" יחד עם אורי יואלי.

-----------------------------------------------------------------------------------------------------

צילום ראשי: הילה הראל
צילומים נלווים: באדיבות דפוס בית