אובייקט ספר: ספרי מאיירים בעקבות סיפור פשוט מאת ש״י עגנון // שבוע האיור 2021
זו כבר השנה השביעית(!) שבה אנחנו משתתפות בשבוע האיור, ומזמינות אמנים ואמניות לתת פרשנות חזותית חדשה לרומן סיפור פשוט מאת ש"י עגנון, שעל שמו קרויה החנות. מדי שנה הופך חלל החנות גם לגלריה שמקימה לתחייה את סיפור האהבה הבלתי אפשרי בין הירשל, בלומה ומינה. האיורים של היוצרים/ות המשתתפים מעניקים צבע וצורה לרגעים חסרי השם שבין השורות.
השנה אירחנו בחנות את תערוכת אובייקט ספר: סיפור פשוט שקיבצה תחת קורת גג אחת מאיירות ומאיירים שבוחרים למתוח את גבולות הספרים, להוציא את האיור אל המרחב התלת ממדי ולהתייחס לפורמט הספר כאל זירת משחק, שבה אפשר ליצוק פרשנות איורית כתגובה לרומן סיפור פשוט מאת ש"י עגנון. ספרי המאיירים עסקו לא רק בממד התוכני של הנושא שאליו הם מגיבים, אלא גם התערבו בחוויית הקורא באופן אקטיבי על ידי הזמנתו לגלות ולחקור את האובייקט שנוצר.
אובייקט ספר: סיפור פשוט, להבדיל מקטלוג אמנים או מספר המכיל רטרוספקטיבה של אמנים, הם בעצם יצירה תלת ממדית, שיכולה להיות חלק מסדרה של עותקים או אובייקט יחידני. לפי החלטת היוצר, הם יכולים לתפקד כספר כמו שכולנו מכירים אך גם יכולים להיות ספרים ״משובשים״ או א־לינאריים אשר עברו תהליכי פירוק, הרכבה מחדש, החסרה או קריאת תיגר על פורמט הספר המוכר.
עם נעילת התערוכה, וכדי לשמר את היופי שנאצר בה, הזמנו את היוצרים/ות המשתתפים לענות לנו על כמה שאלות על תהליך העבודה שלהם ועל החיבור הייחודי שבין הדימוי הויזואלי למילים.
אובייקט ספר: סיפור פשוט - תערוכת ספרי מאיירים בעקבות ספרו של ש״י עגנון
בהשתתפות: חיים שושן, מיה קלינגר, עדן אופיר, קרן כץ
אוצרת: מירה רשתי
צילום עבודות: דניאל ישר
חיים שושן, כורך ומשמר ספרים, מייסד סטודיו הקפיטלים
איזה ספר או חפץ יקר/אהוב נמצא על שולחן העבודה שלך כרגע? קצת כמו ילדים קשה לבחור אחד, אבל אני יכול לספר שיש לי כרגע על השולחן את הספר החדש של קבוצת האמנים Broken Fingaz החיפאים, שהם ממש השראה בעיניי, וכלי עבודה מפליז המשמש אותי לכריכת ספרים, שהוכן בעבודה ידנית ביוון. הוא נקנה עבורי על ידי בת הזוג שלי ליומולדת האחרון.
ספר לנו על ההשראה ששאבת מהסיפור הפשוט של עגנון בעבודה על תערוכת אובייקט ספר: סיפור פשוט יותר ממה ששאבתי השראה מהסיפור אני נשאבתי אליו – לסיפור האהבה הלא ממומש ולירידה של גיבור העלילה לתהומות הנפשיים. לדעתי, הסיפור אינו פשוט בכלל אך אני מניח שכל אחד מאתנו חווה את הדרמה בצורה כזאת או אחרת.
כמה מילים על העבודה שלך המוצגת בתערוכה במהלך קריאת הסיפור תפסה אותי הצלילה לתהום של הירשל, גיבור העלילה, לעומת ״עולם כמנהגו נוהג״ בחברה הסובבת אותו. בעצם, למרות שהיה מוקף במשפחה וחברים הוא הרגיש בודד, שזו אחת החולות הרעות מאז באג 2000 וקצת לפני. ניסיתי להביע תחושות בזירת התרחשות מדופדפת. הידבקות למינימליזם בכריכת הספר בכדי לא להאפיל על הסיפור או לרגש יתר על המידה. סך הכל דיכאון :)
מה יהיה אובייקט הספר הבא שלך? גיליתי על עצמי שיותר קל לי לעבוד עם חומרים קיימים או יוצרים עם דופק. ולכן הדבר הבא שאני עובד עליו הוא הוצאה קטנה של אובייקטי ספר וספרים במהדורות מוגבלות - כאשר הדימויים והכריכה יהיו המשקל המשמעותי בכל פריט.
צילום משולחן העבודה או של הספרייה הביתית שלך וצילום או פרט מתוך העבודה המוצגת בתערוכה.
מיה קלינגר, מאיירת
איזה ספר או חפץ יקר/אהוב נמצא על שולחן העבודה שלך כרגע? אני משתדלת לשמור את שולחן העבודה שלי כמה שיותר פנוי ובדרך כלל יש עליו רק חומרים שקשורים לפרויקט שאני עובדת עליו באותו הרגע. את החפצים האהובים אני שומרת על המדפים שבחדר העבודה שלי, ויש שם קצת ספרים, קצת צמחים והרבה חומרים שאני נהנית לעבוד איתם.
ספרי לנו על ההשראה ששאבת מהסיפור הפשוט של עגנון בעבודה על תערוכת אובייקט ספר: סיפור פשוט הדבר שבלט לי במיוחד בסיפור הוא המקומות שבהם היה כביכול חוסר התרחשות בחיים של הדמויות, אבל התרחשות רבה בעולם הפנימי שלהן. המתח הזה היה קשה לקריאה כי הוא נתן את התחושה שהסיפור לא מתקדם, אבל הוא נתן דגש למסרים הנסתרים בכתיבה של עגנון והסמלים שחוזרים על עצמם במהלך הסיפור.
כמה מילים על העבודה שלך המוצגת בתערוכה העבודה שלי מתיחסת לציטוט ״כל מי שיש לו עיניים לראות ולב להרגיש רואה ומרגיש שלא כל שהוא אפור מבחוץ אפור מבפנים״. הציטוט נכתב במקור בקשר לבלומה, אבל בחרתי להתייחס בעבודה שלי דווקא להירשל ולמתח בין העולם הפנימי שלו לבין העולם החיצוני שבו הוא חי. יצרתי חלון ראווה שבו שלושה אלמנטים מרכזיים, שמבחוץ מאויירים בגווני שחור־לבן ומתארים סצנות מרכזיות מחייו של הירשל, ומבפנים מאויירים בצבע ובתלת מימד ומראים תמונות מעולמו הפנימי – חלומות, סיוטים ותשוקות. בהשראת עגנון, השתמשתי באיורים בסמלים מן הסיפור כדי להעביר מסרים שנגלים לצופה רק במבט שני או שלישי בעבודה. את העבודה שלי השלמתי עם פתיתי שלג ופרחים תלת מימדיים מנייר, שמדגישים את הפן המחזורי והדואלי שבסיפור.
מבחינת היחס לאובייקט ספר, הספר שלי מתרחק מאוד מהקודקס המסורתי, והדיפדוף בו לא נעשה על ידי תנועה של הדפים עצמם, אלא על ידי תנועה של הצופה פנימה והחוצה מהחנות.
מה יהיה אובייקט הספר הבא שלך? אני עוד לא יודעת, מקווה שהוא יפתיע גם אותי!
עדן אופיר, מאיירת
איזה ספר או חפץ יקר/אהוב נמצא על שולחן העבודה שלך כרגע? בַּגוף אני מבינה / דויד גרוסמן נח לו על לפַסל מים / רחל חלפי שנח לו על כרך "המילון החדש של אבן שושן ה-ט" (שהוא כבר לא כל כך חדש, בהתחשב בזה שהוא יצא לאור בשנת 1985).
ספרי לנו על ההשראה ששאבת מ"סיפור פשוט" של עגנון בעבודה על תערוכת אובייקט ספר: סיפור פשוט בעת קריאת הספר של עגנון הרגשתי איך המילים שלו יוצאות אל תוך המרחב שלי ועוטפות אותי באווירה התקופתית־מלנכולית. העולם הציורי שהוא בורא במילים הדהים אותי. אחד הציטוטים שהכי ריגש אותי ונגע בי בעדינות העצבובית שלו הוא: "ועדיין היא שותקת ומוסיפה על יגונה ועצבות יוצאת ממנה ומלפפת את כל החדר." הציטוט הזה ליווה אותי לאורך כל הקריאה והדהד עבורי את הספר.
כמה מילים על העבודה שלך המוצגת בתערוכה: במהלך הקריאה של "סיפור פשוט" תפס אותי הציטוט: "מינה ישבה על כרחה. המחוך הזה שמקיף את לבה הציק והעיק עליה". תחושת חוסר הנוחות והמחנק הנפשי שלה התנקזו יחד ללחץ המחוך. איזו פשטות ורגישות יש בתיאור הזה של עגנון. החלטתי שזה יהיה הציטוט שאותו אאייר. לתערוכה התבקשנו להכין אובייקטי ספר ומיד הרגשתי והייתה בי הידיעה שקונצרטינה היא הפורמט המדוייק ביותר לציטוט הנבחר. מהי קונצרטינה אם לא קיפולי דפים שמתרחבים ומתכווצים, ששואפים ונושפים, פורמט שהוא אקורדיון חי שמזמין את המבקרים לנשום ביחד עם הדפים.
מה יהיה אובייקט הספר הבא שלך? שאלה נפלאה! אין לדעת, אבל העבודה על הקונצטרינה פתחה לי את התיאבון להכנת איורים נוספים בפורמטים תלת מימדיים. יש משהו מיוחד בזה שהאיור מקבל קיום בנוכחות המרחב, שניתן לגעת בו ולהרגיש, שהוא קרוב למבט העין, קרוב למישוש ביד.
צילום משולחן העבודה או הספרייה הביתית שלך וצילום או פרט מתוך העבודה המוצגת בתערוכה: הספרייה שלי מחולקת לפי נושאים, למען הסדר הטוב וכדי שאוכל למצוא בקלות את שחפצה נפשי, אבל קיים כאוס בעולם והוא קיים גם אצלי. אני מתקשה לשמור על הקוביות מסודרות, והתכולה משתנה משבוע לשבוע בהתאם לספרים שאני רוכשת, מאמצת, או משאילה מהספרייה העירונית.
קרן כץ, קומיקסאית, מאיירת, מייסדת ברחש - הוצאה לאור, חברת צוות סיפור פשוט
איזה ספר או חפץ יקר/אהוב נמצא על שולחן העבודה שלך כרגע? הספר "a day at the beach", ספר שירה של המשורר האמריקאי רוברט גרנייר שנכתב ביממה על חוף הים. יש לי מספר גרסאות לספר איפשהו בבית, בכל גרסא שטח ״החול בין המילים״ גדול יותר.
ספרי לנו על ההשראה ששאבת מ"סיפור פשוט" של עגנון בעבודה על תערוכת אובייקט ספר: סיפור פשוט. זהו ספר על סיפורים. בבית המרפא מנסים לרפא את הירשל באמצעות סיפורים, ובה בעת הסיפורים והמיתוסים המשפחתיים הם שדחפו אותו אל השיגעון. בחנות מוחלפות סחורות שונות ומשונות, אבל יותר מכל ישנו סחר בסיפורים ובשמועות. מצד אחד, סיפורי האהבה מתפרקים משום שכל דמות נושאת סיפור אחר בליבה, ומצד שני, אנחנו הקוראים מוצאים אהבות אבודות שלנו בתוך רגשותיהם והרגש בסופו של דבר אינו אובד. זהו הספר המושלם לתערוכה העוסקת באובייקט ספר.
כמה מילים על העבודה שלך המוצגת בתערוכה זוהי הפעם השניה שאני מגיבה באמצעות איורים ל״סיפור פשוט״. בפעם הראשונה, איתי רון גלבע ואני יצרנו מיצג בשם 290 גרם סיפור פשוט. במהלך שבוע האיור, הקמנו את החנות מן העיירה שבוש בתוך החנות סיפור פשוט, ושקלנו חפצים וסיפורים של שיברון לב שהלקוחות הביאו אלינו. בתמורה לשיתוף, הם קיבלו בחזרה את החפץ המכאיב מוחבא בשכבות מאוירות של הגנה וטמון עמוק בקופסאות קרטון שאיתי בנה עבורם. הפעם, כבר החזרה אל הספר הניבה פרויקט מופשט יותר. יצרתי ספר בפורמט ענק הכרוך בתפירה, אשר הדמויות של הירשל ובלומה מצוירות בקצותיו – וביניהם רחובות העיירה המפרידים בין הבתים. כרכתי את הדפים וציירתי בספר לאורך השבועות שקדמו לתערוכה, והוספתי איורים אף במהלכה. המרחק ביניהם הלך והתרחק מחד, ומצד שני, עולמי, כעולמו של הירשל נדחס לתוך אותו רחוב ושהיתי רק בו בצורה אובסיסיבית, נעלמת בין הדפים הענקיים במרחק כחלחל ומלא בתרנגולים וסערות.
מה יהיה אובייקט הספר הבא שלך? אני מתכננת לצייר עוד ספרים רבים כאלה! הציור בתוך פורמט של ספר (בניגוד לציורים נפרדים הנכרכים יחד בשלב מאוחר יותר ועוברים סריקה, עיבוד והדפסה) היה ממכר ומשחרר. דפדפתי אחורה וקדימה, והרגשתי את החפץ הולך ונבנה ומתפסל, לילה אחר לילה.
מצורפת תמונה של אחת מתוך 10 ספריות שיש לי בבית זוהי הספרייה שנמצאת מולי כאשר אני מציירת (על שולחן הקפה בסלון או שרועה על הרצפה על גבי דפי ענק.)
