שמש בקרסוליים

צלם

אז, כששכבנו

חבוקים מול החלון

הפתוח אל מדרון עצי הזית (שני

זרעים חשופים בתוך פרי שהקיץ 

פצח באחת ונמלא

אויר) לא היו לנו זכרונות. היינו

הזכרון שיש לנו עכשיו. היינו 

התמונה הזאת. צלם עצמנו,

לסגידה הכנועה שתבוא אחר כך.

גבריאל פראטר (1972-1922), ששם קץ לחייו לקראת גיל 50, היה קול מקורי, פורץ דרך ואירוני בספרות הקטלאנית במחצית השנייה של המאה ה-20. שירתו נוטה לעיתים להיות חמורת סבר, ריאליסטית ואינטימית.

שמש בקרסוליים הוא מבחר ראשון ומקיף בעברית הרואה אור לציון 100 שנים להולדתו ו-50 שנים להתאבדותו.