סוריאליזם: מסך ובמה

ספר זה מציע התבוננות חדשה על העשייה האומנותית הסוריאליסטית בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים דרך מושגי המפתח "מסך" ו"במה". שנות העשרים עומדות בסימן המסך המשקף את מרכזיותו של הקולנוע הן כדימוי הן כנוכחות של ממש בחוויה הסוריאליסטית ומבטא את האופן שבו "חשיבת הקולנוע" — תולדת ההשפעה של חוויית הצפייה בסרטים עצמם — מחלחלת אל לב ליבן של האסתטיקה וההגות הסוריאליסטיות.

ביצירתם של אומנים כמקס ארנסט, ז'ואן מירו ואנדרה מאסון משמש המסך מרכיב מרכזי בביטויים המטפורי של המציאות הפנימית של הנפש והתהליכים המתרחשים בה. מושג ה"מסך" מרכזי גם להגדרתה של היצירה הקולנועית "יצירה דמוית חלום", בהופעתה ביצירתם של מאן ריי, אנטונין ארטו, לואיס בוניואל וסלבדור דאלי.

אנדרה ברטון וסלבדור דאלי הם מקדמיה העיקריים של התפתחות שמציגה את עלייתה של הבמה למעמד מרכזי בשנות השלושים ואת המעבר מן החדירה למעמקי הנפש אל הפעולה החברתית והפוליטית על במת המציאות. התפתחות זו מתבטאת ומזוהה ב"ציורי חלום", והיא שולטת ביצירתם של אומנים כמאגריט, טאנגי, ורבים אחרים. ביטוי מלא לתפיסת ה"במה" ניתן בתחומי הצילום והאובייקט הסוריאליסטי ובעיצובם של חללי תערוכות כמיצבים גדולים, כמו שהדבר משתקף בתערוכות הסוריאליסטיות הגדולות משנות השלושים ועד שנות החמישים.