נתניה

"מותו של דודי כשהייתי בן שלוש וחצי ורצח הילד שמכונה בדפים אלו שמעון עודד כשהייתי בן אחת עשרה, השעונים של סבי, האורלוגין הגרמני הגדול שהורי עדיין מחזיקים בו - לאט-לאט נחשפים קצות הרשת האופפת אותי, מעט מזעָר מן הרשת, שולֵי השוליים. אני מתאר את הרשת מפני שהרשת האופפת אותי היא הרשת האופפת כל אחד. קצות הרשת שלי מחוברים לרשתות של כל בני האדם ושל כל הדברים. יש רק רשת אחת. האורלוגינים והירח משותפים לכולנו, לכן הסִפרות אפשרית."

במשך שבועות אחדים חוזר בורשטיין אל פרקים מעברו כילד בנתניה, אל חיי סבו ואל בית המלון שהיה בבעלות משפחתו בעיר, ומעלה אותם על הכתב. זיכרונות אלה הוא משלב ברשימות מתל אביב, קיץ 2009, וברשימות בהשראת סִפרות על חייו ומותו של כדור הארץ, שאותה הוא קורא באותו זמן ושמשאירה עליו רושם גדול. הרשימות מצטרפות למונולוג שטווה יחד זיכרון ובדיה ומשלב אותם במעין ביוגרפיה מרוסקת של כדור הארץ.

נתניה הוא ספר הפרוזה החמישי של דרור בורשטיין. קדמו לו אבנר ברנר (2003), ערים תאומות (2004), הרוצחים (2006), וקרוב (2009). תמורת המהדורה הראשונה ניטעו 250 עצים.