משקפיים ועוד שניים

"האם נכון הדבר, העלמה סונט, שלרוע מזלך הוזהרת הזהרה כלשהי לגבי עינייך היפות?" 
"נכון? מי בכלל טוען כך?" הסומק בפניה דעך, אבל זוג דמעות נאות עוד יותר נצץ במקומו. "אם תשמע שוב שאומרים אי פעם דבר כזה תוכל לומר שזה שקר נוראי!" 
התברר שחוללתי סערה עמוקה משהייתי מעלה על הדעת.

מה כבר יכול להיות העניין עם משקפיים, תשאלו, ומשקפיים על פני יפהפייה כגיבורת הסיפור? הייתכן שמשקפיים אינם כורח בל יגונה אלא דבר מביש ומבזה שיש להסתירו מעיני כול? דבר שעשוי לעורר בנפש הצייר המספר את הסיפור סקרנות אין קץ? על מה תישא סרבנית המשקפיים בעונש קשה יותר, על הרכבתם או על הסירוב להרכיבם?
אישה מטופחת ואמידה בגיל העמידה רוצה להזמין דיוקן גברי, לא של אדם מסוים אלא של ג'נטלמן מושלם ויפה תואר במיטב שנותיו. מה יקרה כשתימסר ההזמנה לידי ציירת המתמחה בציור בעל "גוון של זמן", אף היא כבר לא באביב עלומיה, שאכזבה מרה בעברה ממשיכה להעיב על חייה? הקורא המנוסה בסיפורת רומנטית יוכל אולי לנחש, אבל רק פרוזאיקון כמו הנרי ג'יימס יכול היה להעניק לפרשה התמוהה עיצוב ושיא עלילתי כה מדויק.
סופרת מהוללת וצייר מוכשר, שהיה ביניהם פעם קשר שלא הבשיל, נפגשים מקץ שנים בנסיבות חברתיות. שניהם סובלים מתחושה של דשדוש וכישלון, אך כל אחד בטוח שהאחר ממשיך ליהנות מהצלחה כבירה. האם יש תקנה לבעלי כנפיים שבורות שכמותם?