מחשבות על השאלה היהודית

״אם אדם מייחס את האסונות של ארצו או שלו עצמו – כולם או חלקם – לַנוכחות של יסודות יהודיים בקהילה, אם הוא מציע לתקן את מצב העניינים הזה על–ידי כך שימְנְעוּ מן היהודים זכויות מסוימות או יסלקו אותם מתפקידים כלכליים או חברתיים מסוימים או יגרשו אותם מן הארץ או אף ישמידו את כולם – אומרים שיש לו דעות אנטישמיות.

יופי של מילה, דעות...״

כך נפתחת המסה המפורסמת של סארטר מחשבות על השאלה היהודית, שנכתבה באוקטובר 1944 – חודשים ספורים לאחר שיחרור פריז, ובזמן שכוחות בעלות–הברית והצבא האדום עדיין נלחמים בדרכם לכתר את ברלין. מסת הייסורים של יהודי אירופה עוד לא תמה, והניצולים מבין יהודי צרפת רק מתחילים לשוב "הביתה" מן המחנות, וסארטר כבר משׂרטט דיוקן חריף של האנטישמי – תיאור–ניתוח אמיץ ומבריק, המשלב פילוסופיה עם סוציולוגיה, פסיכולוגיה והיסטוריה, דיוקן עתיר אבחנות של סופר–שהוא–פילוסוף ופילוסוף–שהוא–סופר. ולא נחוץ הרבה דמיון כדי לראות איך מצטייר פה – בחדות, בבהירות – כל גזען– שלא–מכאן, ושמא גם מכאן.