כתבים יהודיים

אם לא תשכיל ישראל לחיות בשלום ובשוויון-זכויות עם תושביה ועם שכניה הפלסטינים, כתבה חנה ארנדט ב-1948, "היהודים ה'מנצחים' יהיו מסוגרים בתוככי גבולות מאוימים-תמיד; שקועים בהגנה עצמית פיסית שתאפיל על כל הפעילויות והאינטרסים האחרים; צמיחתה של תרבות יהודית תחדל להיות עניינו של העם כולו; ניסויים חברתיים יינטשו בשל היותם מותרות; המחשבה הפוליטית תצטמצם לכדי אסטרטגיה צבאית; וכל זה יהיה גורלה של אומה אשר ככל שרב יהיה מספר המהגרים שתוכל לקלוט, וככל שתרחיק ותרחיב את גבולותיה, תמיד תישאר אומה קטנה מוקפת מספר רב לאין שיעור של שכנים עוינים".

דברים אלה, שנכתבו תוך כדי סערת המלחמה על המקום הזה ובלהט הקמתה של המדינה, יכולים היו להיאמר גם בימים האלה. כמו בכתבים שבהם ניסחה את התיאוריה הפוליטית שלה, כך גם בחיבורים המבטאים את השקפתה על המצב היהודי בעולם המודרני, לא ביקשה ארנדט לרכוש פופולריות, אלא הקימה עליה ביודעין מתנגדים רבים. המאמרים, המסות והשיחות המובאים בספר, שנכתבו בין שנות השלושים לשנות השישים של המאה הקודמת, לא איבדו מחריפותם ומחשיבותם.