חליפת מכתבים 1925-1975

"אני מוכרח לבוא אלייך עוד הערב ולדבר על לבך. הכול בינינו צריך להיות פשוט, ברור וטהור. רק בדרך זו נהיה ראויים לכך שזכינו להכיר זה את זה" (מרטין היידגר, 1925).

"אל תשכחני, ואל תשכח שאני יודעת היטב, עד עומק לבי, שאהבתנו נהפכה לברכת חיי. אי-אפשר לזעזע את הידיעה הזאת" (חנה ארנדט, 1929).

כשמבטיהם של מרטין היידגר וחנה ארנדט נפגשו לראשונה באוניברסיטת מרבורג בסמסטר חורף 1924/25, מיד ניצת ביניהם רומן סודי וסוער. היידגר היה אז פרופסור לפילוסופיה בן 36, נשוי ואב לשניים; ארנדט הייתה סטודנטית בת 18. בעקבות בעייתיות הרומן, ארנדט עזבה לאחר שנה את מרבורג לטובת היידלברג. השניים המשיכו להתכתב עד שנת 1933 הגורלית – השנה שבה ארנדט נאלצה להגר בשל יהדותה לארצות הברית, והיידגר, אשר חבר למפלגה הנאצית, הפך לרקטור האוניברסיטה. הקשר פסק לחלוטין עד שארנדט, אשר החלה לעסוק בתיאוריה פוליטית ובביקורת משטרים טוטליטריים, החליטה לבקר את משפחת היידגר ב-1950. היחסים נמשכו עד למותה ב-1975. האהבה שלא יכלה להתממש הפכה כנגד כל הסיכויים לידידות אמת.