זה לא יותר חדש לחיות

סרגיי יסנין נולד למשפחת איכרים ושירתו צבועה בדימויים מהטבע. תכונה זאת קירבה אותו למשוררים האיכרים, וקשרה את שמו לשירה הכפרית. בהמשך דרכו הוא הצטרף לאימז׳ניסטים ששׂמו את המטפורה ואת הדימוי בראש תורתם. כוח שירתו של יסנין לא אפשר לו להתקבע למוסכמות של זרם אחד, והוא המשיך להתפתח ולחבר יצירות ספרותיות מורכבות. בגיל 30, לאחר התמכרויות קשות ועם נפש סדוקה ומעורערת, הוא מתאבד בתלייה בחדרו שבבית מלון.

סרגיי יסנין אמנם חי חיים קצרים, אך אלה היו בתקופה  שמלאה בהתרחשויות ותהפוכות – הן מבחינה ספרותית והן מבחינה גאופוליטית. עוד בתקופת חייו הוא הפך למשורר האהוב ביותר בקרב העולם התחתון של ברית המועצות בזכות הסנטימנטליות שרבים משיריו מעוררים. אולם הדבר לא משקף את אישיותו המורכבת של אחד מהמשוררים המבריקים ביותר של תחילת המאה ה־20.

"זה לא יותר חדש לחיות" מציג את השירים הליריים הידועים ביותר של סרגיי יסנין בהקשרם הביוגרפי, מתוך כוונה לאפשר הבנה יותר עמוקה של סגנונו הייחודי ושל דרכו הספרותית.