הלב הוא קטמנדו

פתאום בתיה בוערת כמו הסנה האלהי. אני הסנה [היא אומרת לעצמה] עם הצפורניים ועם הבשר שמתחת לצפורניים ועם השיער שעף ברוח ואי אפשר לעצור אותו בסיכות ותחתוני המשי שאפשר להשליך לתקרה שקוראים לי וקוראים לי מתוך האוויר חלב ומים ואש ועפר וכל אלבומי התמונות שאמרו לי חייכי ומשהו נכנס בי עד לדפנות הפנימיים קדוש קדוש קדוש קדוש והיא הולכת עד למקומו של יהואחים אצל הזכוכית שפונה לשער הלבנות ואומרת בוא.