הכלוב

"שמי ג'ניפר תומפסון, ואני מניו יורק. אני עובדת בתחום פיתוח כישורי הפרט, והיום אני רוצה לדבר איתכן על בגרות נפשית ועל פתרון סכסוכים בדרכי שלום."
במילים אלה פותחת את דבריה האורחת של עמותת USAID, שבאה להרצות בפני תושבות כפר בשומרון (בסיפור "חסומות"). בהמשך היא תדבר על יִן ויָאנג ושחרור פנימי, אך מַנַאל היושבת בקהל תפטפט עם חברתה אוּמַיימַה. הן ישוחחו על בישולים וגידול ילדים: מה מבשלים כשהכסף נגמר ורישיון העבודה של הבעל הוחרם, ואיך משיגים עורך דין לבן שהצבא עצר בלי עילה. כמו אמה, גם מנאל חסרת השכלה ומקצוע כי אביה השיא אותה בצעירותה. היא וחברותיה כלואות במעגל אין־סופי של עוני, דיכוי וכיבוש.
כמוהן גם שאר גיבורי הכלוב נתונים בין גדרות — גדרות הצבא וגדרות החברה, מגבלות כלכליות ומגבלות משפחתיות. אך דווקא על רקע המחסומים החיצוניים מזדהר בעוצמה השחרור הפנימי שלהם. בנפשם הם אנשים חופשיים — ומעשיהם, מחשבותיהם ושאיפותיהם לעולם אינם מוכתבים מבחוץ. במקוריות, בכושר המצאה, בתושייה, בתחמנות, בהתקוממות ואפילו בהומור הם מסרבים פעם אחר פעם לצמצם את עצמם לתפקיד של קורבן. על דרכי העפר של אדמתם חותר כל אחד מהם לפלס לו נתיב ייחודי משלו.

פידא גִ'רְיֶס נולדה בלבנון, גדלה בלבנון ובקפריסין וחזרה לכפר הולדתה פסוטה בגליל בשנת 1995, בעקבות הסכמי אוסלו. ג'רייס, הכותבת בערבית ובאנגלית, פרסמה שלושה קבצים של סיפורים קצרים בערבית, שמהם נבחרו הסיפורים לקובץ זה: הכלוב (2018), הח'וואג'ה (2014) והחיים הקטנים שלנו (2010). ג'רייס השתתפה בפרויקט Kingdom of Olives and Ash בעריכת ה־Washington Post במלאות חמישים שנה לכיבוש הישראלי; כמו גם בקובץ בלשון כרותה, שיצא לאור בסדרת מכתוב בשנת 2019. בימים אלה היא עובדת על ספר אוטוביוגרפי שבו היא מתעדת את תולדות משפחתה, את חזרתה של המשפחה לישראל ואת חייה כפלסטינית בגליל, באנגליה, בקנדה וברמאללה, שבה היא מתגוררת כיום.