ג'נטלמנים מעדיפים בלונדיניות אבל מתחתנים עם ברונטיות

אניטה לוס פרסמה לראשונה את יומניה של הבלונדינית רודפת הבצע לורליי לי ב-1925, בימי עידן הג'אז העליזים, והנערה מליטל רוק, ארקנסו, נהפכה לאחת הדמויות העל־זמניות של הספרות האמריקאית. נועזת ומקסימה, הבלונדינית הלא־ממש־טיפשה הזאת כבשה גם את במות התיאטרון וגם את המסך הגדול בכיכובה של האחת והיחידה מרלין מונרו ונהפכה לאבטיפוס של רודפת הממון המשוחררת וטובת הלב (לא שהיא רואה את עצמה ככזאת).

ג'נטלמנים מעדיפים בלונדיניות מתחפש ליומן שלה ועוקב אחרי לורליי וחברתה הטובה דורותי שעושות את דרכן מהוליווד למנהטן ומשם לפריז וללונדון, כשהן מחוזרות בלהט לאורך כל הדרך. באירופה, כשכתר יהלומים טמון בתיק היד שלה, לורליי פוגשת מיליונר אמריקאי שנדמה שהוא האחד בשבילה. היא מוציאה את היומן שלה לגמלאות, אבל לא לאורך זמן, מכיוון שכפי שהיא כותבת בעמודים הראשונים של אבל ג'נטלמנים מתחתנים עם ברונטיות, "אלה הרעיונות המבריקים ששומרים על הגחלת של הבית ומונעים גירושים שהיו הורסים את פריחת הרומנטיקה". 

ג'נטלמנים מעדיפים בלונדיניות; אבל ג'נטלמנים מתחתנים עם ברונטיות, ספרה הקלאסי של אניטה לוס, מחולק לשני חלקים.

החלק הראשון, ג'נטלמנים מעדיפים בלונדיניות: היומן המאיר של גברת מקצועית, התחיל כסדרה של סיפורים קצרים שפורסמו במגזין "הרפרס בזאר", ובעקבות הצלחתם קובצו לספר שיצא לאור בשנת 1925.

חלקו השני של הרומן, אבל ג'נטלמנים מתחתנים עם ברונטיות, ראה אור שנתיים לאחר מכן, ב-1927. התרגום החדש שבידיכם מאחד את שני חלקי הרומן השנון והמפתה הזה. המהדורה מלוּוה באיוריו ההומוריסטיים של הקריקטוריסט האמריקאי ראלף ברטון, שהתמחה בציור של כוכבי הוליווד ושל דמויות מפורסמות אחרות של התקופה. הספר עורר סנסציה כשיצא לאור וכוח המשיכה שלו לא פג עד היום.

"אני קוראת את הרומן האמריקאי הגדול (סוף־סוף!) ואני רוצה לדעת אם ישנם – או יהיו בעתיד – עוד, ואם אתה מכיר את הבחורה הצעירה, שהיא לבטח גאונה." – אדית וורטון במכתב לעיתונאי והמבקר פרנק קראונינשילד

"קראתי את הספר הבלונדיני... קבלי את ברכותי המקנאות על (דמותה של) דורותי... אני מצטער שלא חשבתי עליה קודם." – ויליאם פוקנר במכתב לאניטה לוס

"הרבה לפני 'יומנה של ברידג'יט ג'ונס', לוּס עלתה על זה שיומנה של אישה צעירה הוא המדיום המושלם לסאטירה רומנטית. ג'נטלמנים מעדיפים בלונדיניות נהפך לספר פולחן." – הגרדיאן

"רומן סאטירי מלא שמחה." – הטיימס