ביקור בית

בספרה "ביקור בית" מביאה אגי משעול את מסע שירתה לתחנה חדשה. מצד אחד, מכילים שירי הקובץ את כל החיבורים והקישורים שקוראי שירתה הרבים של משעול למדו לאהוב בקבציה הקודמים: חיבור יחיד במינו בין הומור לרצינות; גישור נועז בין עולמנו החברתי היומיומי ההומה, המוכר, הקשה והאכזר לעתים, למה שמובדל ממנו, מרחף מעליו, או מסתתר מפניו בעומק האפלולי של העצמי; תיווך בין טבע ובעלי חיים לתרבות ולמוסר; מיזוג של פיכחון נקי מכל ערפלים מיסטיים, מבעית לעתים בבהירותו, מבודח במקרים אחרים, לבין חלימה שאינה מתפוגגת. מצד שני, השירים נמצאים כבר במקום מרוחק, שבו עדיין לא ביקרו מרבית קודמיהם.

המשוררת עורכת "ביקור בית" - לא רק בבית ילדותה, בית הוריה ניצולי השואה בגדרה של שנות ה-50, תוך חישוף נטול פשרות של סודותיו, ולא רק בתבנית נוף מולדתה, אלא גם ובעיקר בבית המטאפורי, ביתו של אדם, שהוא הפנימיות הנסתרת והגלויה שלו. כך נעשה ביקור הבית שלה הזדמנות לחשבון נוקב עם העצמי ועם הזולת ולחישוף מקורות עצב, בדידות, פחד, שלא נחשפו במלואם עד כה. עם זאת, כדין המטאפורה ה"רפואית" המונחת ביסוד הכותרת של הספר, השירים מצביעים גם על תהליך הכתיבה כעל רצף של החלמה, של איחוי חתכים ומילוי חסכים.