אור וזמן

"אור וזמן" הוא ספר שיריו הרביעי של יונתן ברג, וספרו השביעי עד כה. הספר מאגד שירי מסע, בשלושה רבדים לפחות של המילה מסע. המסע הגיאורפי בין יבשות, ארצות, ערים ומקומות; המסע של גיבוש העצמי הנודד בעולם בחיפוש אחר יציבות רוחנית ונפשית, והמסע מבית אל בית – היינו, מבית הילדות, עבור באהבה ובזוגיות ועד אל בית המשפחה והילדים.

הפואטיקה של שירי הספר עמוסה, דחוסה ואינטנסיבית, ומבקשת לשקף הן את חוויית המסע, בה מאורע רודף מאורע, מראה רודף מראה, והן את המסורת של כתיבת המסעות בשירה העולמית והעברית: מוולט וויטמן, ואלן גינסברג אל פנחס שדה ובני שבילי. בניגוד למסורת השירית בה הדובר על פי רוב מסתפק במסע הפנימי, או לכל היותר במסע הגיאוגרפי הקרוב, "אור וזמן" מוקדש למסע הגדול, ובהתאמה- הוא נוקט בפואטיקה מאג’ורית וויזואלית רבת מעוף.

לכאורה, כל שיר ב"אור וזמן" מוקדש למקום אחר, אלא שחילוף המקומות מלמד על המרכזיות של תנועת המסע, ההופכת את השינויים במקומות, בשפות ובמראות למשנית. אמנם יש הבדלים בין הודו, לבנון ורומא, הנופים משתנים מעיר לעיר, ולטובת הקורא הספר נחתם ברשימה של המקומות בהם נכתבו השירים. אלא שהקריאה בספר מגלה דווקא את הדומה בעולם, ומעניקה את עיקר המשמעות להתפתחותו של הדובר לאורך זמן המסע – מצמא לרעש, המולה, ודינמיות, למציאת נקודה ארכימדית שקטה בתוך המסע.

מי שמכירים את יצירתו של ברג יודעים כי לכאורה, כל ספריו עוסקים במסע באופן כזה או אחר, אלא שהמסע הממשי מאפשר למשורר להרים ולשכלל את הקול המאג’ורי של שירתו לשיאים חדשים הנדרשים הפעם לא רק מצד הדובר, אלא גם מצד נושא הספר.