אהבה בקריות

"אני מבין שאתם חברים טובים, אבל כמו שהיא נראית – בכל השעות האלה שביליתם יחד – לא קרה לך אף פעם שרצית יותר מזה?"
"אמרתי לך, אנחנו כמו אח ואחות. וחוץ מזה, היא לא הטיפוס שלי."
"באמת? אז מי הטיפוס שלך?"

אני שותק. ההליכה הזאת על הגבול הדק של אזור הסכנה גורמת לבטני לכאוב מרוב התרגשות. שאני אתוודה? שאתוודה ממש כאן ועכשיו, על הגבעה הירוקה והפורחת הזאת? הנה מחשבה מטורפת: למה שלא אגיד את האמת, פעם אחת בחיים המחורבנים שלי?

השנה 1977. המכנסיים מתרחבים, המוסיקה שמחה ולגמרי מקובל לצאת לרחוב בנעלי בית משובצות. והכי חשוב: מכבי תל אביב, קבוצת הכדורסל של ישראל, מצליחה לראשונה בתולדותיה לעלות למשחקי הגמר של גביע אירופה לאלופות.

בקריית מוצקין, נער אחד בן 16 עוקב בדריכות אחרי הדרמה שמתחוללת במשחקים של מכבי בגביע אירופה. ג'ימי – נער רגיש ומופנם שמתאמץ בכל כוחו להיראות ולהתנהג "נורמלי" כמו שאר בני גילו – מסתיר שני סודות גדולים: האחד, שהוא נמשך לבנים ולא לבנות, והשני, שהוא מאוהב בחבר הכי טוב שלו – שמצידו יוצא עם החברה הכי טובה של ג'ימי.

בזמן שקבוצת הכדורסל הישראלית הקטנה, שאף אחד באירופה לא לוקח ברצינות, צריכה לפגוש במשחקי הגמר ענקיות־כדורסל כמו צסק"א מוסקבה ומובילג'ירג'י וארזה, ג'ימי נאלץ לפגוש באתגרים משלו, וגם מגלה תגלית מטרידה: כשהוא בדיכאון ורע לו (מה שקורה לא מעט), מכבי מנצחת; וכשהוא מאושר וטוב לו (שגם זה קורה לפעמים), מכבי מפסידה.

אהבה בקריות הוא רומן התבגרות ישראלי מקורי, מצחיק ונוגע ללב שמפגיש את הקורא עם ג'ימי – גיבור אופטימי, מודחק, רומנטי, ייצרי, מתבודד, שייך, תמיד חולם –  ולגמרי בלתי נשכח.  

זהו הרומן הראשון של המשוררת, העיתונאית והמתרגמת מיקי מלץ.