שלושה אמריקנים בפריז

"החזרה לבבל" הוא סיפור שכתב סקוט פיצג'רלד ב־1930. בשנים 1925–1926 התגוררו פיצג'רלד ורעייתו, זלדה, בפריז. גיסתו ובעלה ראו בו מאז ומתמיד שתיין חסר אחריות שהאובססיה שלו לנהנתנות אחראית למצוקתה הנפשית של רעייתו. כשזלדה סבלה מהתמוטטות ואושפזה, סברו גיסתו ובעלה שפיצג'רלד אינו ראוי לגדל את בתו, סקוטי, ושהיא ובעלה צריכים לאמץ אותה.

 

"שווה זכויות בפריז" הוא סיפור אמיתי. בשנת 1948 סייע הסופר האמריקני השחור ריצ'רד רייט לג'יימס בולדווין בן העשרים וארבע לִגלות מרצון לפריז. בעיר האורות יכול בולדווין לראשונה לחיות חיים מלאים כאפריקני־אמריקני שההתייחסות אליו היא כאל אזרח, בלי קשר לצבע עורו, ולחוש "שווה זכויות" — לפחות בהשוואה למצבו במולדתו.

 

החבֵרה הצרפתייה שלי מבוסס על פרק בחייו הקצרים והטרגיים של רנדולף בורן (1918-1886) שהשפיע על בני דורו ועורר ברבים מהם השראה בזכות גישתו ההומנית והתנגדותו למלחמה. ב־1913, לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטת קולומביה, זכה במענק מחקר שהביא אותו לפריז בימים שלפני פרוץ המלחמה הגדולה. שם הוא התאהב בתרבות הצרפתית, ולפי דבריו כאן גם באישה צרפתייה אחת — לכל הפחות. עם הקריאה בסיפורו זה של בורן על אודות אהבתו המחושבת לכאורה להפליא, כדאי לזכור שגופו היה מעוּות להחריד מלידה באשמת רופא מיילד כושל, ושבהיותו בן ארבע כבר נותר גיבן וגמד בגלל שחפת בעמוד השִדרה.