פסוקי השטן

בשעה של טרם שחר באחד מימות החורף מתפוצץ מטוס סילון חטוף מעל לתעלת למאנש. בתוך ערב רב של איברים, עגלות משקאות, זיכרונות, שמיכות ומסכות חמצן, נופלות שתי דמויות לעבר הים ללא סיועם של מצנחים: ג'יבריל פארישטה, שחקן הקולנוע האגדי של הודו, וסלאדין צ'אמצ'ה, האיש בעל אלף הקולות, אישיות שבנתה את עצמה, חובב נלהב של התרבות האנגלית. הם נאחזים זה בזה, שרים שירים זה כנגד זה, צונחים ונפלטים לבסוף, חיים, על חולותיו של חוף אנגלי מכוסה שלג. נס - כפול ומכופל, מאחר ששינוים מוזרים באים על השניים: לג'יבריל נוספת הילה, ואילו סלאדין - למורת רוחו - מגלה שרגליו נעשות שעירות יותר ויותר. כפות רגליו הופכות לפרסות ובליטות צצות בצדעיו.

 

כך נפתח "פסוקי השטן", ספרו רחב היריעה הראשון של סלמאן רושדי מזה חמש שנים. ג'בריל וסלאדין נבחרו (בידי מי?) לשמש גיבוריה של תחרות ההיאבקות הנצחית בין הטוב לרע. אך מי הוא מי? היכולים שדים להיות מלאכיים? היכולים מלאכים להיות בני שטן בתחפושת? בשעה ששני הגברים מתגלגלים בדרכי סיפורם, בנתיבי הזמן והמרחב, לעבר העימות הסופי בניהם, אנו עדים לשורה של סיפורים מופלאים, סיפורים של אהבה ותאווה, בגידה ואמונה: סיפורה של עאישה, החוזה הלובשת פרפרים, המוליכה כפר הודי אל עלייה לרגל בלתי אפשרית; סיפורה של אלי, מטפסת הרים רדופת רוח הרפאים המאיץ בה לעשות את הנועז שבמעשים - לטפס לבדה אל פסגת האוורסט; סיפורים על רציחות, גלגולים ומהומות בלונדון, עיר "נראית סמויה מן העין" וכן, במרכז, סיפורו של מאהונד, הנביא של ג'אהיליה, עיר החולות - מאוהנד, שזכה להתגלות שבה מהולים פסוקי השטן בפסוקיו של אלוהים.

 

בספר זה, שהוא כגלגל ענק שבו העבר והעתיד רודפים זה אחר זה בריצה מטורפת, לוקח אותנו סלמאן רושדי למסע רחב ידיים, מסע של דמעות ושל צחוק, של סיפורים מופלאים ושל זינוקי דמיון מדהימים, מסע לעבר הטוב והרע הכרוכים זה בזה בקשר בל יינתק בתוך לבותיהם של כל איש ואישה.