להתבונן בסבלם של אחרים

אחד הדברים המאפיינים את החיים המודרניים הוא שמזומנות לנו אפשרויות אין-ספור להתבונן בזוועות המתרחשות ורחבי העולם. תמונות של מעשי טבח הפכו, מעל גבי מרקעי הטלוויזיה וצגי מחשב, לדבר שבשגרה. האם הצופים מתרגלים לאכזריות ומתחסנים מפניה – ואולי אף נמשכים אליה – בשל תמונות אלה? האם תפיסת המציות של הצופה נשחקה בשל זרם התמונות היום יומי? מה פירוש הדבר, לחוש אהדה וחמלה כלפי אנשים סובלים באזורי מלחמה מרוחקים? להתבונן בסבלם של אחרים עוסק בהצטלבות המושגים חדשות, אמנות, והבנה של תיאורים בני זמננו של מלחמה ואסון. הוא מעורר מחדש את הדיון על האופן שבו תמונות עשויות לחול ל מחלוקת, לעודד אלימות או לגרום לאדישות, וזאת בהעלותו היסטוריה ארוכה של הצגת כאבים של אחרים – החל באימי המלחמה של פרנסיסקו גויה, דרך תיעוד מלחמת האזרחים האמריקאית, מעשי לינץ בשחורים בדרום, מלחמת העולם הראשונה, מלחמת האזרחים בספרד ומחנות ההשמדה של הנאצים, ועד תמונות בנות זמננו מבוסניה, מסיירה לאון, מרואנדה, מישראל ומפלסטין, ומניו-יורק של ה-11 בספטמבר.

"להתבונן בסבלם של אחרים", כמו ספריה הקודמים של סוזן זונטג, ישנה את דרך חשיבתנו לא רק על משמעות התמונות ועל שימושים שאנו עושים בהן, אלא גם על מהות המלחמה, על גבולות האהדה והחמלה ועל חובות המצפון.