כל אור בעצם

כֹּל הָאֲדֻמִּים שׁוֹאֲפִים מַעְלָה.
אֲנִי הַחֲבֵרָה הַכְּחֻלָּה שֶׁלְּךָ.
כְּחֻלָּה מִבַּחוּץ, אֲדֻמָּה מִבִּפְנִים.
רְאֵה, גּוּפִי הָלַם בִּי כַּעֲבֵרָה מֵאֶרֶץ שֶׁאֶת דִּינָהּ לֹא יָדַעְתִּי.
הָאֵשׁ הָיְתָה בְּרוּרָה כְּשָׁמַיִם שֶׁשְּׁמוּעַת הָרְטִיבוּת הִגִּיעָה לְאָזְנָם מִן הָעֲמָקִים.
סִפַּרְתִּי בְּתוֹלְדוֹת הַצֶּבַע הַכָּחֹל. הִתְחַלְתִּי
בִּבְרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְהִמְשַׁכְתִּי בַּכָּחֹל הַוְּרִידִי שֶׁאָרוּג בַּגּוּף
וְכֵן הָלְאָה. מַעֲטֶפֶת הַדָּם הַתְּכֻלָּה הִיא זֵכֶר לַשָּׁמַיִם.

ספרה של הדס גלעד מלא בשירים רגישים עמוסי צבע ואור, בפירוט שקט מתארת גלעד כאב לב ומבוכה, תשוקה ורגיעה, זכרון וגעגוע.