חמש־עשרה חיות

חמש־עשרה חיות הוא קובץ סיפורים שבהם משמשים בעלי החיים כדמויות משנה, לצד, או מול, גיבור אנושי. ארנב, פיל, עש, חזיר, תרנגול, פרה, דג, זוג צוצלות, שלושה חתלתולים, ארבעה כלבים (כל אחד לחוד) עשרים לובסטרים ועדר כבשים, הם השחקנים שגויסו (בעל כורחם, כמובן, כמו בחיים) להשתבץ בתוך המארגים העלילתיים של אגור שיף. לעתים עליהם רק להאיר את הסיטואציה הדרמטית, ולעתים עליהם להקשות עליה, לסבך אותה, לאתגר את הדמויות האנושיות או לשלוח את הקורא אל הסבטקסט. 

החיות המככבות כאן, תוך שהן ממלאות בנאמנות את תפקידן בתוך הנרטיב, גם בוחנות את מערכת הרגשות המורכבת שבני אדם מפעילים כלפיהן, מערכת רגשות שבדרך כלל מוגדרת במושג "חמלה" כך סאלי, הקוקר ספניאלית בעלת הכישורים הבידוריים ("המסמן המדומיין") וחזיר, קורבן של התעללות תעשייתית ("החזיר של חלפון"), מוצאים את עצמם במקום דומה, אם לא זהה ממש, בעולמו של הגיבור; דג הנוי באקווריום של עכאווי ("יורי גגארין") מעורר רגש אשם אבסורדי, כשם שעושה זאת פרה אלמונית ("המבט") והארנב היושב על ברכיה של זונה אמסטרדמית ("ארון קטן") חושף את אותה תחושת האובדן כמו טוואי המשי בקופסת נעליים ("העש האחרון").

חמש־עשרה חיות הוא ספרו התשיעי של אגור שיף. ספריו הקודמים זכו לשבחי הביקורת, ושלושה מהם היו מועמדים לפרס ספיר.

״כל סיפור של שיף הוא רומן מיניאטורי שמקפל במילים חסכניות חיים שלמים.״
נועה מנהיים

״שיף לוכד את דרך הדיבור, את המשפט המדויק, את הגיחוך שברגע הכי עגום, ואת העגום שברגע הכי
מגוחך."
יגאל סרנה