העלמה המהירה לדבר צחות

״כי גם לי חלק ונחלה בשפתנו המעוטרה, גברת הלשונות״ (מרים במכתב למאפו, 1862)

מרים מארקל־מוזסזון, משכילה עבריה במחצית השניה של המאה ה־19, נולדה בעיר וילקובישקי שבליטא. מרים הייתה סופרת ומתרגמת, מראשונות המשכילות שכתבו כתיבה נשית בעברית, בעלת ידע רחב בספרות העברית ובמקורות היהודיים הקנוניים, ובקיאה בשפות אירופיות ובספרות העולם. בכתביה הספרותיים: מכתבים, תרגומים, סיפורים קצרים, שירה ומסות. תרגומה, מגרמנית לעברית, לספר "היהודים באנגליא" (1869), הוא מפעלה הנודע ביותר, והוא שסימן את התערותה בחוגי המשכילים של זמנה. עיקר עניינם של כתביה בלשון העברית ובהפצתה, וכן ברצון לתיקון חברתי, ובייחוד לשוויון הנשים. היום מוכרות בעיקר איגרותיה, הכתובות עברית רהוטה רוויה אזכורים למקורות העבריים, אל ידידיה, גדולי המשכילים, ובהם אברהם מאפו ויהודה ליב גורדון (יל"ג), שעימו התכתבה כעשרים שנה. 

דרורה שקד הוסיפה לכתבים שבספר מבוא והערות. אלה מאירים את פועלה של מרים מארקל־מוזסזון ואת הדרך הייחודית שעשתה כדי לעבור את המחסום החברתי והתרבותי שהציבה בזמנה החברה היהודית לפני נשים.