אמנות והסייברספייס

ספרו של אבי רוזן מציע מבט רענן ביחס לתרבות דיגיטלית והיצירה האמנותית, בכלל זה שיח האמנות וההיסטוריה שלה, גבולות האמנות ומקום האמן בעשייה בת-זמננו. הרקע האינטר-דיסציפלינרי המגוון של המחבר, אשר נע בין מחקר מדעי, יצירה ותיאוריה, נוכח בין דפי הספר ומאפשר פרספקטיבה רחבה ביחס לזיקה בין טכנולוגיה, אמנות וחברה במאה ה-20 ובראשית המאה ה-21.

 

קריאתו המרובדת של רוזן נסמכת על ההנחה שתופעת דחיסת מרחב-זמן בתרבות ותודעת הרצף לא החלו עם העידן הדיגיטלי אלא ניתן למצוא את עקבותיהן במהפכה התעשייתית, ואף לפני כן.  רוזן מתחקה אחר ביטויים לתחושת דחיסת מרחב-זמן וקורא אותם לאחור, לאור ניתוח עומק של מבנה ומשמעות הסייברספייס כמרחב שיתופי-סימולטני של ביזור.  

 

אחת מטענותיו המרכזיות של הספר היא שבמאה ה-21 תופעת דחיסת מרחב-זמן מתעצמת באופן רדיקלי, ולמעשה מעבירה אותנו לתחום הוויה מתקדם המתווה יחסים חדשים שלא התקיימו עד כה בין אובייקט לסובייקט. בחלק הארי של הספר נידונה טענה זו ומאוששת מבעד לסקירה וניתוח מקיפים של אמנות הסייברספייס. חשיבותו של הספר נעוצה בניסיונו להציע מערך המשגה ומסגרת תיאורטית, לצד מערך הקשרים מרובד במיוחד לתחום עשייה ומחשבה שעדיין מצוי בהתהוות – בכל אלה ניכרת תרומתו החלוצית של הספר.

 

ד״ר אבי רוזן הוא אמן מדיה חדשה, בוגר ביה"ס לאמנות בצלאל; בעל תואר שני בעיצוב תעשייתי מהטכניון, ובעל תואר שלישי בתולדות אמנות, אוניברסיטת תל אביב.