ספר שיריו השלישי של יעקב ביטון הוא רצף פרגמנטים פואטיים, רצף שמצד אחד מתהווה מיחידה שירית אחת לבאה אחריה במעברים מפתיעים וטעונים, ומצד שני ניחן בלכידוּת חמוּרה של הטון השירי, ובטוטליות שאין לו אח ורע בשירה הנכתבת היום בישראל. המשורר, שרבים מחשיבים אותו כבולט מבין המשוררים ילידי שנות ה-70, מתקדם מתוך הישגיו הוודאיים בשני ספריו הקודמים ושב וחוזר אל יסודות כתיבתו בשיר מרוסק גדול שהוא מצד אחד חזרה ליסודות הדתיים, המשפחתיים והחברתיים ששירתו התבססה עליהם מראשיתה, ומצד שני יש בו התקדמות של עמקות ובעיקר של דיוק.
★
כֹּה בָּהִיר הָעֹולָם הַיֹּום
וְאַתְּ אֹוחֶזֶת וְרַבָּה מֵאֹור
★
עֹוד תַּחֲזֹר לְאֶבֶן הַתְּפִלָּה הַנִּלְחֶשֶׁת
הֲפוּכָה, נִדַּחַת וּמָרָה
תֵּחקֵָק בּהָּ בְּאֶלףֶ פִּיוּתֹ
★
הָרָעָב, כְּמֹו הָאֶתְמֹול,
בוּלֹעֵַ
★
פּלְֻחןָ שׁוֹמֵם
הַכֹּל רֹובֵץ
אֵין פֶּרַח לְהַבְשִׁיל
הַנֶּפֶשׁ חַיָהּ מִבְּלִי שֵׁם
מַחַט רַעַד רֹושֶׁמֶת
חוּט לַהַט
פַּסְיֹון שֶׁל חַשְׁמַל
★
רָצִיתִי לְדַבֵּר בִּזְכוּת הָאַחְדוּת
אַךְ גִּמְגַּמְתִּי אֶת צָרַת הָרִבּוּי
בָּלַעְתִּי אֲוִיר, נָחַרְתִּי
★
חָלְפָה כָּאֳנִיָּה
אֲנִי זֹוכֵר
ענָןָ קָטןָ
כתֶֶּם
לדֵָה
★
אֲחֹותִי, אֵיךְ שָׁכַחְתְּ אֶת הָעֹולָם?
רוּחֵךְ הָיְתָה נְטוּעָה בֹּו
בְּלֹא מַחְלֹקֶת
כְּשַׁלְהֶבֶת נְדִיבָה
★
דַּחְלִיל גָּדֹול עֹומֵד עָלַי
מרְַחִיקֵניִ נפֶשֶׁ
יעקב ביטון נולד ב-1974 בבאר שבע וגדל בראשון לציון, בן להורים יוצאי מרוקו שגדלו במעברה. ב-2007 זכה בפרס לעידוד היצירה של משרד התרבות, בקטגוריית “משוררים בתחילת דרכם” ספריו עד כה: “אינה דדה: משירי האם הגדולה” (כתר, 2007), “מחברות התבוסה” (הליקון 2013). לאחרונה זכה בפרס מתנאל מטעם פסטיבל “כיסופים” ל”משורר צעיר ומבטיח” ובפרס לנדאו מטעם מפעל הפיס, שהוא הפרס הגבוה ביותר הניתן למשורר בישראל.