אבני ריחיים

‭"‬שכן‭ ‬הילדות‭ ‬אבדה‭ ‬להם. ‬אך‭ ‬לא‭ ‬באופן‭ ‬שבו‭ ‬היא‭ ‬אובדת‭ ‬תמיד, ‬מנושלת‭ ‬אט–אט‭ ‬ממעמדה‭ ‬לטובת‭ ‬הסודות‭ ‬המתוקים‭ ‬של‭ ‬ראשית‭ ‬ההתבגרות‭.‬ היא‭ ‬אבדה‭ ‬להם‭ ‬בעיצומה‭,‬ תוך‭ ‬כדי‭ ‬התרחשותה,‬ אבדה‭ ‬להם‭ ‬תוך‭ ‬כדי‭ ‬שניתנה‭ ‬להם, כשם‭ ‬שדברים‭ ‬רבים‭ ‬כל‭ ‬כך‭ ‬ניתנו‭ ‬להם‭ ‬ונלקחו‭ ‬מהם‭ ‬בו–ברגע, ‬כשם‭ ‬שאמיתות‭ ‬וכללים‭ ‬והרגלים‭ ‬הוצהרו‭ ‬בקול‭ ‬ואז‭ ‬נסתרו‭ ‬בלחש, ‬או‭ ‬גרוע‭ ‬מזה, ‬ללא‭ ‬מילים‭."‬

"אבני ריחיים", ‬הממואר‭ ‬שכתבה‭ ‬דנה‭ ‬אמיר, ‬נפרש‭ ‬בין‭ ‬מסע‭ ‬לאחור‭ ‬בתוך‭ ‬חלליו‭ ‬של‭ ‬בֵּית‭ ‬הילדוּת, ‬המצופפים‭ ‬את‭ ‬גורלם‭ ‬של‭ ‬ארבעה‭ ‬אחים‭ ‬במעין "‬אי‭ ‬ילדים‭ ,"‬תרתי‭ ‬משמע‭ ,‬לבין‭ ‬מסה‭ ‬אינטימית‭ ‬של‭ ‬אם‭ ‬מאמצת‭ ‬על‭ ‬ברית‭ ‬אימוץ‭ ‬אקראית‭ ‬לכאורה‭ ,‬הנכרתת‭ ‬עם‭ ‬ילד‭ ‬השב‭ ‬ומערער‭ ‬על‭ ‬אפשרות‭ ‬ביותו‭.‬

בפרוזה‭ ‬ציורית‭,‬ דחוסה, ‬מסתורית‭ ‬ונדירה‭ ‬בחריפותה, ‬במבט‭ ‬ה‭"‬נכפל‭ ‬פנימה‭ ‬והחוצה", ‬נעה‭ ‬דנה‭ ‬אמיר‭ ‬שוב‭ ‬ושוב‭ ‬בין‭ ‬תיאורים‭ ‬חיים‭ ‬של‭ ‬חוויות‭ ‬ומצבים‭ ‬מוחשיים‭ ‬ומדומיינים‭ - ‬ארוחת‭ ‬ערב‭ ‬משפחתית, ‬משחקי‭ ‬ילדות‭ ,‬חלומות,‬ אורחים, ‬עונשים‭ - ‬לבין‭ ‬התבוננות‭ ‬קיומיות‭ ‬נוקבת‭ ‬על‭ ‬תעתועי‭ ‬ההורות‭ ‬הביולוגית‭ ‬והמאמצת, ‬על‭ ‬דמיון‭ ‬משפחתי, ‬על‭ ‬הפקרה‭ ‬ונישול, ‬על‭ ‬אמונה‭ ‬וסליחה‭.‬