פנחס שדה - היומנים

22.10.69 בוקר. אני רואה עננים אפורים, עננים לבנים, עננים כחלחלים. אין זאת אלא שהסתיו בא, והחורף קרוב לבוא. אין זאת אלא שהשנה חלפה.  דומה שבתוך הזמן, במעמקיו, מתחוללים חיים נסתרים משלו: אלים גוועים, מתים, שבים לתחייה. משהו מתרחש שם, מלא חוכמה אלוהית, מלא אהבה, אימה, מסתורין. אבל רקה עמום מגיע אל חיינו שלנו. (עמ' 122) יומניו של הסופר והמשורר פנחס שדה משנת 1954 ועד מותו ב-1994. האופן שבו ראה שדה את העולם הוא במידה רבה מה שגרם לספריו להיות כה מסעירים בעיני קוראים מכמה דורות. יומניו כתובים באותו האופן, כשהיום-יום והקדושה מתערבבים, וההתערטלות והחגיגיות חיים צד לצד. היומנים נכתבו לאורך זמן כה רב, שהקריאה בהם מעוררת תחושת ליווי של שדה מבחרות ועד זקנה. אילת נגב ויהודה קורן הביאו את יומניו של שדה לדפוס, והם מוסיפים מידע ביוגרפי נחוץ על חייו.