פיקוס בפרדס חנה

"מראשית כתיבתה מבצעת סבינה מסג מהלך של חריגה מגבולות הביוגרפיה האישית והתחברות עם מקום ,מרחב, שטח, טבע - כלומר עולם החי, הצומח והדומם המינראלי המתגלה בארץ־ישראל הכפרית, הנסוגה מאימת האורבני-מכני. היא אף מנסה לסגל לעצמה את האתוס הכמו מיושן של ארץ ישראל החקלאית, להזדהות עם המושבות הוותיקות" (דן מירון)

"סבינה מסג היא חלוצת האקופואטיקה בארץ. לאורך כל שנות כתיבתה היא לא רק כותבת בטבע, כותבת על הטבע, אלא גם כותבת בשביל הטבע: משרטטת את פנים המשבר האקולוגי, מנכיחה את המצב המידרדר ומבקשת לעשות את חלקה במניעת פגיעה נוספת. אין זו 'שירת־טבע' הנכתבת ממקום של פליאה ונוחות, אלא מתוך חיבור קמאי שלא מאפשרת למשוררת לשבת בצד ולשתוק, ואף מחייב אותה להוביל שינוי ולהניע את הקוראים לפעולה. מסג מחברת בשירתה בין מקום, הוויה טבעית, פילוסופיה אקולוגית ואורח חיים סביבתי. כל אלה יוצרים שירה כה אותנטית וייחודית, עד שמסתבר שמסג לא אימצה את האקופואטיקה כשזו הופצה בעולם לפני כעשרים שנה, אלא המציאה אותה בעצמה, עוד בטרם היה קיים המונח" (עדי וולפסון)

"שירתה של סבינה מסג צלולה וחודרת ללב" (דליה רביקוביץ)

"סבינה מסג היא משוררת טבע נדירה. קיומם של הנחלים, הסלעים והצמחים גורלי לגביה. זה בנבדל מרובה של הספרות העברית־יהודית. מסג רואה את 'האחר הגדול' שהוא הטבע. שירתה מתריעה על יופיו הכביר, על תומו הגמור ועל פגיעותו הנוראה. היא עושה זאת בשירי טבע מובהקים ונהדרים המבטאים ערבות אמיתית לסובב אותנו." (אריאל הירשפלד)