יפה אחת קודם

"בואו אתי לחירייה של השירה" מזמינה ענת זכריה, ומסירה סופית את עלה התאנה מן השירה ומאיתנו. בשפה שכובשת אל הדיבור עולם חווייתי שלרוב חומק מן המלים, היא לוקחת אותנו בספר שיריה הראשון למסע מאתגר בחדרי הנפש המוסתרים ביותר. חוויות ילדות, רגעים ארוטיים, בדידות וצמא רוחני מוצאים אצלה בשווה את ביטוים האישי והפעוּר בתחביר חדש לגמרי של מחשבה ורגש: השמִיעִי אֶת יִלָלוֹת הכַּלבָּה שֶׁלָךְ כָּכָה אֶצלךְ נִשְׁמַע האוֹשׁר כֶּשֶׁהוּא תוֹפֵס אוֹתָךְ עַל חַם עִם הלָשׁוֹן בַּחוּץ אַחַר כָּך תשלמִי, זֶה לא עוֹנֶש, זֶה פָּשׁוּט כָּכָה. "המקצוע שלי הוא חציית גבולות", אומרת זכריה, ומכוונת את ראשנו אל ראי בלתי מתפשר, כמעט אכזרי בצלילותו, באחד מספרי השירה החזקים של השירה הצעירה בארץ. ענת זכריה, ילידת תל-אביב, היא בוגרת החוג לצילום של מכללת ויצ"ו חיפה, בוגרת תוכנית העמיתים של עלמא, ובוגרת בית הספר לשירה הליקון לשנת 2004. על שירתה זכתה זכריה בפרס "שירה" על הדרך של עיריית תל אביב 2005 ובפרס פסטיבל השירה הבינלאומי "שער" למשורר צעיר בשפה העברית 2005. זכריה היא צלמת, עוזרת הוראה במסלול היוצרים של מכללת עלמא ומפיקת אירועי שירה.