מולו וצגאי חוצים את הים

מוּלוּ עָמְדָה בַּפִּנָּה. הִיא הִבִּיטָה עַל הַקִּיר הַמֻּכְתָּם בִּכְתָמִים שֶׁנִּרְאוּ לָהּ כְּמַפַּת הָעוֹלָם, וּבְלִבָּהּ הוֹדְתָה לַמּוֹרֶה שֶׁהֶעֱנִיק לָהּ כַּמָּה שָׁעוֹת שֶׁל שֶׁקֶט שֶׁבָּהֶן תּוּכַל לַחְשֹׁב עַל הֶמְשֵׁךְ תָּכְנִית הַבְּרִיחָה שֶׁלָּהּ. כְּשֶׁכָּל הַיְּלָדִים יָצְאוּ מֵהַכִּתָּה, הִיא לָחֲשָׁה לְצָגַאי, "מָחָר כְּבָר לֹא נִהְיֶה כָּאן."

הַתְּאוֹמִים מוּלוּ וְצָגַאי בָּרְחוּ מֵהַקְּרָבוֹת בַּכְּפָר שֶׁלָּהֶם בְּאַפְרִיקָה, וְעַכְשָׁו הֵם גָּרִים אֵצֶל קְרוֹבֵי מִשְׁפָּחָה בְּלִי לָדַעַת מָה קָרָה לְהוֹרֵיהֶם. מוּלוּ מְשַׁכְנַעַת אֶת צָגַאי לָצֵאת לְמַסָּע מְסֻכָּן אֶל מֵעֵבֶר לַיָּם כְּדֵי לִמְצֹא אֶת אַבָּא וְאִמָּא, וְהִיא תַּעֲשֶׂה הַכֹּל כְּדֵי לְהוֹכִיחַ שֶׁגַּם תָּכְנִית שֶׁנִּרְקֶמֶת בְּדִמְיוֹנָהּ שֶׁל יַלְדָּה, יְכוֹלָה לְהִתְמַמֵּשׁ.

הַסּוֹפֶרֶת תָּמָר וֵרֵטֶה־זֶהָבִי וְהַמְּאַיֶּרֶת סִילְבְיָה כַּבִּיבּ מַמְשִׁיכוֹת לְסַפֵּר אֶת קוֹרוֹתֵיהֶם שֶׁל מוּלוּ וְצָגַאי, הַמְּבֻסָּסִים עַל סִפּוּרֵי הַבְּרִיחָה שֶׁל פְּלִיטִים מֵאֵרִיתְרֵאָה. הַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן עֻבַּד לַתֵּאַטְרוֹן וְיָצַר אֶת הַקַּרְקַע לְאֵינְסְפוֹר מִפְגָּשִׁים בֵּין יְלָדִים יִשְׂרְאֵלִים לִמְבַקְּשֵׁי מִקְלָט. הַסֵּפֶר נִמְכַּר בְּאַלְפֵי עֳתָקִים, וְהַכְנָסוֹתָיו סִיְּעוּ לִפְלִיטִים רַבִּים הַמְּיַחֲלִים לַחְזֹר בְּשָׁלוֹם לְאַרְצוֹתֵיהֶם.