אבל זה הדבר עם הנוצות

גבר מאבד לפתע את אהובתו, וילדיו נותרים בלא אם. המשפחה מוכת האסון קופאת ברגע של הלם וסירוב. והנה דפיקה בדלת; על סף הבית מופיע עורב חצוף ודעתן ונעשה לבן משפחה. לאט ובנחישות, העורב סועד את פצעיהם וחובש אותם בשירתו המשונה, ממס בלהט משחקיו את הקרחון השומם של הצער: הוא עושה זאת במונולוגים מופרעים, בסופות מוסיקליות מצטלצלות, בתעלולים אכזריים, באבחות דמיון, במחוות של חסד. העורב נעשה מוקד של זיכרון וגעגועים, ומתווה למארחיו דרך מצחיקה וקורעת-לב של אבל ופרידה. הספר זכה בפרס דילן תומס היוקרתי.