ספר הזאום

"טוב, אין ברירה: הנה ספר הזאּוּם. לא, לא, רגע, לא, זה נשמע יותר מדי כמו 'הנה ספר הטאו'; זהו ספר של זאום. לא, לא, גם זה לא. מה זה 'של זאום'? ממש לא 'של זאום', שלי דווקא; הנה ספר זאומי. לא. לא זאּוּמי ולא זעּוּמי. ספר ענק. ומאוד שכלי גם. אז אולי 'לפניכם ספר שעניינו שפת הזאום'? אולי. זאת אומרת, לא ממש עניינו אלא יותר ענייני, ואולי גם עניינכם. בהמשך. אחר-כך. לא עכשיו. מתי? לא יודע. מתישהו. בעוד כמה זמן! כמה זמן? לא, לא, ממש לא! לא זמן, זאום. מה זה זאום? זאום זה שפה. שפה היא מערכת סמלים מוסכמים שמאפשרים... לא, לא לשם, בכיוון אחר. אוקיי, אז פוטוריזם. מה זה פוטוריזם? תנועה אוונגרדית רוסית. טוב, רוסים זה עניין אחר בכלל. ואוונגרד מה? אם הייתי מקבל 10 אגורות כל פעם שאני שומע... לא, אם כל מי שמשתמש במילה אוונגרד היה נדרש להסביר... לא, אם המילה אוונגרד הייתה... לא. בקיצור, רק ספרות וספרות בכל מקום." (טינו מושקוביץ, מתוך המבוא)

ולימיר חלבניקוב

שלושה שירי זאום

----------------

חרלת מתבהקת

חָרֶלֶת מִתְבַּהֶקֶת

שֶׁל צְבִירִיסִים נִרְצֶה

חוֹחֶלֶת מְלַטֶּקֶת –

זְרוּלֶטֶף מְרַצֶּה.

וּבָעֵיזְנָיִם כַּחַל

מֶזֶגָבּוֹת שֶׁל דַּוְקָא.

הֵידָר! מָוְכָּה שֶׁלִּי,

וּבָאֲגַם הַזַּךְ – הַמֶּוֶךְ.

פַּחְפָּסִים – לְשָׁמָּה!

כִּי מִתְבָּכֶה הַמֶּמֶךְ.

----------------

חילצדתי בחליל הצד

חִלְצַדְתִּי בַּחֲלִיל הַצַּד

הָחֶלֶד אֶת רָצוֹ רָצָה

הַכּוֹכָבִים שֶׁנִּשְׁמְעוּ לִי, הִסְתַּדְּרוּ בְּמַעֲרָף

חִלְצַדְתִּי בַּחֲלִיל הַצַּד, פּוּר הַחֶלֶד בִּי נִדְרַךְ.

----------------

הו, ביאליקדים של ענן רוחף (עיבוד)

הוֹ בְּיַאלִיקָדִים שֶׁל עָנָן רוֹחֵף!

הוֹ פוֹגֶלֵיהֶם שֶׁל צָהֳרַיִם מִתְאַוִּים!

הַלַּיִל מִדַּמֶּה הַלַּיְלָה לְרָחֵל

כְּשֶׁהַבִּלְתִּי מָדִיד נִמְלָא בְּחֶזְקָתוֹ בְּאַל־טִבְעִי.