הנמנמן הקטן שלא רצה להתעורר (והמשיך לישון)

סוֹף-סוֹף הִגִּיעַ הָאָבִיב, וְהַנַּמְנְמָנִים מִתְעוֹרְרִים מִשְּׁנַת הַחֹרֶף. רַק הַנַּמְנְמָן הַקָּטָן לֹא רוֹצֶה לְהִתְעוֹרֵר .
”תִּתְעוֹרֵר, קְטַנְטַן שֶׁלִּי!” נִסְּתָה אִמָּא-נַמְנְמָנִית לְהָעִיר אֶת הַנַּמְנְמָן הַקָּטָן. ”בּוֹא אִתָּנוּ הַחוּצָה, הָאָבִיב הִגִּיעַ!”
אֲבָל הַנַּמְנְמָן הַקָּטָן פָּשׁוּט הִמְשִׁיךְ לִישֹׁן.
הַחַיּוֹת בָּאוּ בָּזוֹ אַחַר זוֹ לְיַעֵץ. מִי לֹא הִגִּיעַ? מִי לֹא נִסָּה? הַקִּפּוֹד, הַסְּנָאִי, הָאַרְנֶבֶת, הַבּוֹאֵשׁ, הַגַּחְלִילִית וְהַנַּקָּר. הֵם נִסּוּ הַכֹּל, אֲפִלּוּ דִּגְדּוּגִים, אֲבָל הַנַּמְנְמָן הַקָּטָן עֲדַיִן לֹא הִתְעוֹרֵר.
עַד שֶׁ…
סִפּוּר בֹּקֶר טוֹב לְכָל אֵלֶּה שֶׁאֵינָם מַצְלִיחִים לְהִתְעוֹרֵר.