למשש את הפיל

בדומה לעיוורים מן המשל הידוע, שמיששו פיל ותיארו אותו כל אחד ממקומו, מטפלים בגישה הפסיכואנליטית עשויים לראות אמת נפשית ועבודה טיפולית מבעד לעדשות הצרות של עצמם.

 

בספר זה מציעים תשעה מטפלים ומטפלות אנליטיים התבוננות בנושאים שונים העשויים להוות נקודות עיוורות ולחמוק מן העין. מאמריהם של עפרה אשל, אליס בר נס, עמנואל ברמן, רועי סמנה, ג’ונתן סקלאר, עמית פכלר, מירב רוט, ערן רולניק ומור שחורי־סטאל שופכים אור חדש על טשטוש המיניות בקליניקה ובחיים; על התנגדות המטפל ליסוד המיסטי בחדר הטיפולים; על פחדיו העמוקים של המטפל ‘לקרוא’ את מסרי המטופל; על כשלון הפסיכואנליטיקאי בשהייה עם המטופל באזורי־אסון נפשיים; על אודות העיוורון המתקיים כאשר המטפל והמטופל ניצבים משני עבריו של סכסוך בין עמים; על מגבלות שדה־הראיה הטיפולי של כל אחת מן הגישות הפסיכואנליטיות; על חוויית העמדת־הפנים המאפיינת מטופלים ומטפלים מסוימים, ועל יחסו של המטפל האנליטי אל ‘משקפיו הקליניים’ כאל מגדירי זהותו המקצועית והאישית.