קריאות תלמודיות חדשות

עמנואל לוינס מתמודד בהגותו הפילוסופית ובפרשנותו על התלמוד עם השאלות המעסיקות את האדם בעידן הפוסט־מודרני. כיצד אפשר להתייחס ברצינות לטרנסצנדנציה האלוהית אחרי הביקורת המדעית, הבשורה הניטשיאנית, הפסיכואנליזה, השואה והמהפכה הטכנולוגית? כיצד יכול האדם לשמוע את קולו של האחר, אם הוא מקשיב רק לעצמו? בכך עוסקת ה"קריאה" הראשונה.
ב"קריאה" השנייה חוזר הפילוסוף למפגש בין חכמי התלמוד ובין אלכסנדר הגדול, שהיה גם תלמידו של אריסטו. השאלות שעולות במפגש זה נוגעות במשמעותה ובגבולותיה של העשייה הפוליטית, ביחסה של אירופה לזרים ולנשים ובכל מה שמחוץ לאופק הגלוי.
מה נשאר מן הסובייקט אחרי ניטשה, פרויד, היידגר והדה־קונסטרוקציה של דרידה? ב"קריאה" השלישית מחפש לוינס תשובה בפרשנות החכמים לדברי אברהם ומשה על עצמם. בקריאתו של לוינס מציע התלמוד חלופה לסובייקט המערבי השקוע בעצמו: זה ה"אני למען האחר", שאינו עצם אלא עשייה ורגישות לאחר.
לספר נלווה תרגום המאמר "הפילוסופיה ואידאת האינסוף", המציג את עיקרי רעיונותיו של הספר כוליות ואינסוף.

עמנואל לוינס (1995-1906) נמנה עם הפילוסופים החשובים ביותר במאה העשרים. היה תלמידם של הוסרל והיידגר לפני השואה, ולמד תלמוד מפיו של מורה מסתורי בשם מר שושני. פרסם ספרים רבים, מהם חיבורים פילוסופיים (כמו כוליות ואינסוף) ומהם ספרי הגות יהודית (כמו חירות קשה). הגותו של לוינס טבועה בחותם הרגישות לאתיקה ולקיומו של האחר.