הרודן

"רודנות, מסביר כותב החיבור שלפנינו, מתבססת ומתקבעת באחת משלוש דרכים: בירושה, בכיבוש אלים ובבחירות חופשיות. הסוג הנורא והמביש ביותר, שהוא חרפה לאנושיות ובו נתמקד, הוא זה השלישי, כמציאות של שִעבוד, אומללות, טרור ושכול שבני אדם מביאים על עצמם. מצד הרודן המשטר הרודני מסוג זה מתאפשר לא כפועל יוצא של כפייה ברוטלית ואכזרית אלא מצד אחד על ידי יצירת משבר, כאוס, קיטוב ושסעים בקרב העם ומצד שני על ידי הצגת עצמו כפתרון הגואל לכל הצרות והמצוקות, וקניית אמון הציבור בעורמה, שקר, בוגדנות, מניפולציה ונכלוליות. מבחינת הציבור הוא מתגשם באמצעות השבתת כישורי הרגישות, התבוניות והמצפוניות והיגרפות עיוורת, אצל אחדים נלהבת וקנאית ואצל אחרים נרפית והישרדותית, אחר קסמיו הכריזמטיים והמניפולטיביים של הרודן. ומבחינת המהות התוצאה היא קטסטרופלית: אישיותו הנרקיסיסטית של הרודן, אופיו המושחת, בוזו להיגיון ולהגינות, אפס עכבותיו ואנוכיותו המוחלטת מכוונים כולם לשרת רק אותו ואת אנשי שלומו ובהכרח "מופנים נגד המולדת" ומחבלים בטוב המשותף." [נמרוד אלוני, מתוך ההקדמה לספר]

"הדספוטיזם נוצר תמיד על ידי אדם אחד, רודן, אך הוא אינו נוצר לעולם אלא בגלל חוסר אונים והשחתתו של עם. אפשר להבחין בין שלושה סוגי רודנים ובה בעת בשלושה אמצעים להיווצרותה של רודנות. אלה משתלטים על השלטון על ידי כיבושו, אלה באמצעות בחירות, אלה בזכות ירושה. אפשר להבחין ובצדק שהסוג המסוכן ביותר הוא זה המשתלט על השלטון על ידי ניצול הכוח שהבחירות העניקו לו והפנייתו נגד המולדת ולטובת אנשי שלומו ודומיו. ויש להוסיף אמצעי רביעי, בוגדני אף יותר, המתבטא בסוג הנורא ביותר של רודנות: כוונתי לתפיסת השלטון בעורמה ונכלוליות המלוּוה באלימות ובוגדנות." [אנונימוס, מתוך הרודן]

הרודן ראה אור במקור בלטינית ובצרפתית ( De Tyranno /Le Tyran ) מאת מחבר אלמוני ומתרגם אלמוני, ראה אור בלונדון ב־1870 בצרפתית ובלטינית בהוצאת ג'ון האריסון (John Harrison). אין לפסול את האפשרות שמדובר באותו אדם.

כתב היד נרכש ככל הנראה בפריז במכירה פומבית שהתקיימה שם אחרי מהפכת פברואר 1848 שסילקה את המונרכיה והקימה את הרפובליקה הצרפתית השנייה.