אבא אני כובשת

ספרה של שירה סתיו, אבא אני כובשת, עוסק באופן מורכב ומעמיק ביצירתן של דליה רביקוביץ, תרצה אתר ויונה וולך ובאופן שבו יחסי אבות ובנות, דמות האב הנוכחת והנעדרת וייצוגי האב הפרטיים והפואטיים עולים ומתפרשים מתוך שירתן.

הקריאה המוצעת לנו כאן בשירתן של שלוש הנשים המשוררות מזמינה בחינה מחודשת של ההיסטוריוגרפיה של השירה העברית החדשה, אך היא חורגת הרבה מעבר לקריאה של פרק בתולדות הספרות העברית בהעמידה דגם משוכלל לקריאת יחסי אבות ובנות בחברה ובתרבות.