השיבה הביתה

"השיבה הביתה", שבצאתו נחשב בהולנד לרומאן הטוב ביותר של אנקוויסט עד כה, ממקם את זירת התרחשותו באנגליה של המאה ה-18, סביב דמותו ההיסטורית של קפטן קוּק, מגלה הארצות הגדול. אנקוויסט טוֹוה את הרומאן שלה בין חרכיהם של הנתונים ההיסטוריים. בעוד קוק יוצא לשלושת מסעותיו הגדולים, ונעדר כל פעם 4-3 שנים, ורק בשובו ישמע מה נולד לו כשהפליג, ומי מילדיו מת בהיעדרו – מספרת אנקוויסט את סיפורה של אליזבת אשתו, שההיסטוריונים יודעים רק מעט מאוד על 95 שנות חייה. ממי שמילאה בביוגרפיות שנכתבו על קוק את תפקיד בת-הלוויה המחוקה של הספן הנערץ, הממתינה לו בפסיביות, היא הופכת לדמות מלאה ומרתקת, שחייה הפנימיים מרשימים פי כמה מדמותו של בעלה.

 

כמו בשני הרומאנים הקודמים של אנקוויסט חוסה הסיפור בצל ההשפעה הטראומטית של גבר נעדר על חייהם של הנשארים, אך דומה שמה שמשך את אנקוויסט אל דמותה של אליזבת קוק הוא מות הילדים. בספרה "יצירת המופת" כתבה אנקוויסט דפים בלתי-נשכחים, קורעי-לב, על השפעת מותה של ילדה על הוריה. כעבור שבע שנים, ב-2001, דרסה משאית למוות את בתה מַרגיט. דומה כי חלל התהודה הזה עיצב יותר מכל את הכתיבה של "השיבה הביתה". אליזבת קוק איבדה ילד אחר ילד, ומה שהעסיק אותה במחצית השנייה של חייה הארוכים היה עיצוב הריקנות בַּזמן שעמד מלכת.

בדקוּת-המבט יוצאת-הדופן שלה, ובאיפוק העילאי, מעניקה אנה אקוויסט נוכחות עזה, מלאת חיים, לדמותה של אשה שמתנהלת לפי המוסכמות המקובלות אבל בעולמה הפנימי היא איננה מצייתת לשום תבנית צפויה-מראש.