ההנאה שבאיטיות

הרוזנת, מדאם דה ט. ומאהבה האביר מבלים ליל אהבה איטי, חושני ומחושב היטב, שאינו מגיע לכלל מיצוי אלא עם עלות השחר. כך במאה ה-18, סמל הדקאדנס, שבה החיזור, העילוס הוא עצם הענין ותכליתו, הוא אמנות מלוטשת לשמה.

 

ואילו המאה שלנו, בראי משעשע ומפתיע זה, איבדה את ההנאה שבאטיות. היא סחרחרת קדחתנית של שברי ארועים, של קשרים אקראיים חפוזים, בלי חיזור ובלי ציפייה, של סדרת פורענויות יומיות מדווחות בטלוויזיה בין פרסומת מתקתקה אחת לשנייה, עד שאתה שוכח אם הילדים הרעבים שראית אתמול בגסיסתם היו מביאפרה או מסומליה. או, ב"מתמטיקה" של קונדרה, "דרגת המהירות עומדת ביחס ישר לעוצמת השיכחה."