בית קדרות

“איזה קשר יכול להיות בין בני אדם רבים, בסיפורי החיים הרבים מספוֹר של העולם הזה, שמזה ומזה לתהום רבה קוּבצו אף על פי כן יחד למרבה הפליאה!” שואל המסַפר בספר. "בית קַדְרוּת", נחשב בעיני רבים לפסגת יצירתו של דיקנס ולאחד מגדולי הרומנים האנגליים בכל הזמנים. בכתב אשמה חריף ומקוֹמם, סָטירי וקוֹמי, על שיטה רצופה עוולות במשפט האנגלי, ועל הפוליטיקה האנגלית, ועל החברה בכלל, ממעונות הפאר של האריסטוקרטיה ועד משכנות העוני המחפיר, מראה דיקנס איזה קשר יכול להיות בין רחוקים. במרקם וירטואוזי של סבכי עלילות ועלילות משנה, הוא מכנס ומפגיש בצמתים דרמתיים שלל דמויות וטיפוסים. מתוך אלה מזדקרת דמותה של אסתר סאמֶרסוֹן, שהיא גם המספרת רבים מפרקי הספר. אסתר, שהייתה חסוכת אהבה בשנות ילדותה, גדֵלה ונעשית אישיות מלבבת שדרכיהן של נפשות אחרות מוליכות אליה ומתכנסות סביבה. מוצאה של אסתר לא ידוע, והשאלה מי הם הוריה נעשית תעלומה מסקרנת שתוצאותיה מגיעות עד כדי מתח בלשי.

ביקורתו של דיקנס ב"בית קדרות" על אותה שיטת משפט, בסיפור שזמן התרחשותו בשנות השלושים והארבעים של המאה התשע עשרה, פעלה להמריץ תנועה שכבר הייתה קיימת כשיצא הספר לאור (1853-1852), ותבעה רפורמה בשיטת המשפט האנגלית, וזו אכן התחוללה בשנת 1870.