אני כאן, אני כאן, אני כאן

את ההבנה שאין דבר המעצים את תחושת החיוּת כמו נוכחותו הקרובה של המוות רכשה מגי או‘פארל כבר בגיל צעיר, כשהתגלתה אצלה מחלה שריתקה אותה למיטה למשך חודשים ארוכים. החזרה המחודשת לחיים הייתה יכולה להפוך אותה לאדם זהיר, אלא שהיא בחרה לפנות בכיוון הנגדי ולדחוף את עצמה בתשוקה ובפזיזות לבלוע מכל מה שיש לחיים להציע.
שאננותה, שהאריכה ימים עד ללידת בנה הראשון, התחלפה בפחד מתמיד כשנולדה לה בת עם מחלה קשה החושפת אותה למצבים מסכני חיים באופן יומיומי. עבור אותה בת כותבת עתה או‘פארל, סופרת אירית חשובה ומצליחה, את הממואר האישי הזה. בשבעה־עשר פרקים המוקדשים כל אחד לאיבר גוף אחר מתארת או‘פארל התחככויות עם המוות שאירעו לה בגילים שונים ובמקומות שונים, מתוך תקווה שיסייעו לה בהווה להתמודד עם הפחד.

מגי או‘פארל זכתה בשורת פרסים ספרותיים חשובים על כתיבתה. "אני כאן, אני כאן, אני כאן", ספרה הראשון הרואה אור בעברית, נבחר לספר השנה של הגרדיאן, האייריש טיימס, האובזרוור והטלגרף, התמקם בצמרת רשימת רבי־המכר של הסאנדיי טיימס וראה אור בעשרים ושלוש מדינות.