עשר אגורות

כתיבתו הססגונית של לאוניד פקרובסקי, דמויותיו התמימות והמתוחכמות בו־זמנית, הממשות והבדיון השלובים זה בזה, מעניקים לסיפוריו הקצרים ומלאי המעוף אופי של מְשָלִים מודרניים, מְׁשָלִים על חיינו כאן ועכשיו.

בחוטים עדינים של אירוניה מעמת פקרובסקי את גיבוריו עם המציאות הישראלית העכשווית, על מנהגיה, אמונותיה וסייגיה. כך למשל הוא הופך את משה רבנו, שנאסרה עליו הכניסה לארץ ישראל, לשוהה בלתי חוקי במדינת ישראל; את פושקין, שמשהו במקורותיו היה קשור באפריקה, הוא מלביש בדמות עולה חדש מאתיופיה; את הילד שהגיע לארץ מבוכרה והיה לספר נשים מחולון הוא משגר לאליפות העולם באמנות הסַּפרות. עולמותיהם של משתכרי שכר המינימום ועולמותיהם של העשירים כקורח מתנגשים, נחבטים ונכרכים זה בזה באופן חינני ושובה לב, אך לא נעדר ביקורת וכאב.

 

עוד על הספר