בוא כמו שאתה

הוא ניגן לי שירים חדשים שלמד, שירים של להקות לא מוכרות ושירים שהחברים שלו ניגנו בינם לבין עצמם. המוסיקה היתה לא רעה אבל המילים נוראיות. יותם שר אותן בכזו התלהבות ולא היה לי לב לומר לו שלא הבנתי למה המילה 'זונה' חוזרת בכל שורה שנייה. בכל מקרה, אהבתי להיות אצלו. זה היה שונה מכל מה שהכרתי אצלי בבית, שהתנהל מכוח תנועה חרישית, נעלמת, שהתבטאה בעיקר בהנהוני ראש ביני לבין אבי וחליפת מילים ספורות, הכרחיות בלבד. התנהלנו בנתיבים מקבילים שנפגשו רק בצמתים קבועים, ארוחת ערב, למשל. (עמ' 59)

איתמר מקבל טלפון ממאיה, חברת ילדות, שמבקשת שיבוא אליה לכפר גלעדי מיד. הטלפון הזה מחזיר אותו לאחור, לימי ילדותו בהרצליה, לחברות עם יותם ולחברות עם מאיה, למוזיקה שאפפה אותם מכל עבר: הרבה נירוונה, פינק פלויד, ימיה הראשונים של MTV בארץ, פסטיבל ערד ורוקסן. מדי פעם נקודת המבט מתחלפת: זו של מאיה וזו של יותם מהמקום שבו הם נמצאים כיום מפציעות מדי פעם, אבל אין ספק שאיתמר הוא גיבור הרומן הזה, שנות התבגרותו וגם המקום שאליו הוא הגיע ושאותו המסע הזה מעמיד לפתע בספק.

 רון דהן, משורר נפלא, בספר ביכורים מבטיח.