תיאום כוונות

יחד שמרנו על הגג בראס-סודאר, בעמדה הדרומית, בתצפית אל המים, דוב ואני. ליל שבת היה. דוב סיים את המשמרת שלו, אני באתי להחליף אותו. חושך אפלה היה. לא לבנה ולא כוכבים. רק לפני חודש סיימנו את הטירונות. כל דג שקפץ מן המים הקפיץ אותי בבהלה. ודוב אמר: אני נשאר איתך, בין כך קשה לי לישון. אולי נפזם יחד זמירות שבת, אולי תגרוס כמה משניות על-פה. ידעתי שהרגיש בי שאני פוחד. נשאר איתי. (עמ' 12) 

ספרו החדש של חיים סבתו מגולל את סיפורו בזמן מלחמת יום כיפור. חברו הטוב מילדות, דוב, נהרג בקרב, אך הוא אינו מסוגל להאמין שכך קרה ומנסה להבין מה קרה לדוב מאז שנפרדו דרכיהם במלחמה ועד ליום שבו אומרים שנהרג. לשונו של סבתו עשירה מאוד, ובאמצעותה הוא מתאר את זוועות המלחמה מנקודת מבט של אנשי שריון, מתוך הטנק, מוגנים, כביכול, מאימי העולם שבחוץ, אבל שומעים, מריחים, רואים דרך הכוונת.