מן המקום שבו לא היינו אל המקום שבו לא נהיה

אֶל הַיָּרֹק צוֹמְחִים וְלֹא בָּאִים. צוֹמְחִים
בּלְבַד וּבִידִיעָה וְלֹא מִתּוֹךְ תִּקְוַת
אֱנוֹשׁ בָּלָה. יָרֹק הוּא רַק מָבוֹא,
לֹא הַטְּרַקְלִין בּוֹ נֶאֱסֶפֶת כָּל הַדֶּרֶךְ שֶׁעָבַרְתָּ,
אִם גַּם עָבַרְתָּ בְּלֹא תִּקְוָה לְתַקָּנָה, לֹא
הַמֹּר וְהַצֳּרִִִִי הַמַּמְתִּינִים לְבוֹא מַרְפֵּא.
רַק בַּיָרֹק מוֹצְאוֹת כָּל הַדְּרָכִים אֶת תִּקּוּנָן
שֶׁלֹּא יַכְזִיב, אִם גַּם זְמַנִּי, לֹא סְתָם

תוך כדי עיון בספר מן המקום שבו לא היינו אל המקום שבו לא נהיה, נדמה שנוספה לשירתו של נתן זך, מן המשוררים המשפיעים והמוערכים בספרות העברית החדשה, איזו קלות וכובד ראש גם יחד. הרוח המנשבת במלותיו של זך הנה רומנטית יותר, שלווה מאד ובאותו הזמן גם כבדה משנים ומתבוננת מאד.