יומנו של סופר (כרך א')

יומנו של סופר החל כ”טור העורך” בשבועון “האזרח” בשנת 1873, ובהמשך, בין השנים 1876 ו-1877, ו1880-1881, יצא באופן לא סדיר (בשל השתקעותו של דוסטוייבסקי בעבודה על “המתבגר” [1875] ו”האחים קרמאזוב” [1880]), כירחון נפרד בעריכתו של פיודור מיכאילוביץ’. כמובן שצורתו הנוכחית של “היומן”, בו מקובצות כל הרשומות בסדר כרונולוגי תחת כותרת מאחדת, ובליווי תוכן עניינים, מאפשרת מצד אחד להתייחס אליו כאל יצירה ספרותית-ביקורתית-פובליציסטית שלמה, מה שבוודאי לא התאפשר בעת כתיבתו ופרסומו, ומצד שני, כאמור, לזהות את מרכיבי השלם ולהבין את צורת המחשבה הדוסטוייבסקאית הנעה כאחוזת תזזית מהגות לפובליציסטיקה, מפילוסופיה לתאולוגיה, מביקורת ספרות לביקורת חברתית ובסופו של דבר, כמעט תמיד, מתגלגלת אל הפרוזה. דוסטוייבסקי כמחבר היומן, הוא קודם כל סופר, כאשר הפיליטון, הממואר, המסה, הביקורת והרשימה העיתונאית, מהוות למעשה את אבני הבניין של יצירתו הספרותית. צורת הסידור הייחודית של אבני הבניין הללו מעניקה לקורא הזדמנות נדירה להתוודע באופן ישיר ובלתי מתווך לא רק את התמות הפילוסופיות, ההיסטוריות, הספרותיות, הפוליטיות והחברתיות שהעסיקו את דוסטוייבסקי, אלא אף אל מהלכיו המחשבתיים המתגבשים לנגד עיני הקורא לכדי רעיונות מבוססים, על כל שלבי התפתחותם; רעיונות העומדים בבסיס יצירותיו הספרותיות המוכרות והקונבנציונאליות יותר (סיפורים, נובלות ורומנים).