יומנה של לוכדת כרישים

"שש בבוקר, קו 444 בדרך לאילת אמא מתעוררת עכשיו ורואה שהמיטה שלי ריקה. עוד רגע היא תמצא את המכתב שהשארתי לה, את הטלפון הנייד שלי לידו, ותבין שעזבתי את הבית. יצאתי לרחוב החשוך באמצע הלילה, רציתי להיפרד מעכברונת, אבל פחדתי שגם אמא תתעורר. אני יושבת באוטובוס הירוק, הירח זורח מעל הרי אדום, הערבה שועטת לצדי בענן "אבק, ואני מפליגה דרומה. 

כך מתחיל סיפורה של גל. גל בורחת מביתה בירושלים, היא חוזרת אל המצפה התת-ימי באילת, שהיה חלק בלתי-נפרד מנוף ילדותה ושאמא שלה לא מוכנה לשמוע עליו יותר. אביה נעלם, והיא חושבת שאולי תצליח למצוא לפחות רמז שיוביל אותה אליו.

גל מצטרפת אל צוות הצוללים במצפה התת-ימי, מוצאת את דרכה כבת יחידה בין חבורת בנים ומצליחה לחשוף פרטים אודות אביה. איורים קטנים וגדולים של גל מעטרים את הספר ברוח מקסימה, והופכים את הספר ליומן התבגרות אותנטי ויפה.