הנני

כבר ביום השלישי למלחמה חברו יחד כתב העת לשירה מַשִּׁיב הָרוּחַ עם מִפקדת קצין חינוך ראשי בצה"ל (מקח"ר), והרימו את הקריאה הגדולה של 'הִנֵּנִי', בהזמנה לכתוב את רוח הזמן הזה.

הקריאה הזו פגשה את חיילות וחיילי צה"ל בסדיר ובמילואים בגבולות ומעבר להם, וכן כותבות וכותבי שירה מן העורף, בחלקם גם מהקהילות המפונות מדרום ומצפון. תוך ימים ספורים זרמו למערכת המשותפת של 'הִנֵּנִי' מאות שירים.

קריאת ה'הִנֵּנִי' ניסתה לעשות את הבלתי אפשרי: להעניק מילים לאילמות שאחזה בנו, הישראלים, להעביר איזו תמצית, הד, מן הנוראות ומן הגבורות, מן המלחמות ומאפשרויות הנחמות, ולמשוך את הקריאה העתיקה של 'הִנֵּנִי!' שהתעוררה מחדש מעמקי העבריות אל העכשיו שלנו.

לספר זה של 'הִנֵּנִי', הרואה אור בסימן שנה למלחמה, נאספו כ־100 שירים מתוך למעלה מאלף שנכתבו בידי אזרחים וחיילים במהלך השנה האחרונה, חלקם ראו אור בתשע אסופות 'הִנֵּנִי' שהופצו בזמן הלחימה, בזמן אמת והלם, ועוררו בעצמן כתיבות חדשות. מרבית השירים הללו הם פרסומם הראשון של מחבריהם.