אני כותבת לך מטהראן

זו היתה הפגישה הראשונה של דֶלְפין מינוּאי עם רחובות טהראן. השנה היתה 1998, והאיראנים חגגו מלֹאת שנה לניצחונו של מוחמד חאתמי הרפורמיסט בבחירות לנשיאות. הוא נבחר בעיקר בקולותיהם של צעירים ונשים. מינואי, עיתונאית בת עשרים ושלוש אז, בת לאב איראני ולאם צרפתייה, הגיעה מפריז לביקור בן שבוע ימים בטהראן, ונשארה שם עשר שנים. "אני כותבת לךָ מטהראן" מתעד את עשר השנים הסוערות האלה, והוא כתוב כמכתב אישי, דמיוני, אל סבה המנוח של מינואי, מדינאי ואיש רוח איראני. 

מסיבות ריקודים אסורות, מועדוני תרבות חשאיים, עיתונאות לוחמת – חברה אזרחית אמיצה ואוהבת חיים הנלחמת על חירותה נגד קנאות דתית-לאומנית חשוכה: זו איראן שדיוקנה הלא-מוכר נארג במכתב אל הסב פיסות-פיסות לעלילה אנושית ופוליטית רבת-תהפוכות, מגרה ומתגרה ונוגעת ללב.