פו הדב

כְּרִיסְטוֹפֶר רוֹבִּין, בְּנוֹ שֶׁל הַסּוֹפֵר אֶלֶן אַלֶכְּסַנְדֶר מִילְן, 

הָיָה בֶּן שָׁנָה כְּשֶׁקִּבֵּל בְּמַתָּנָה דֹּב חוּם וּפַרְוָתִי. 

הוּא קָרָא לוֹ וִינִי הַפּוּ, אוֹ פָּשׁוּט פּוּ.

בְּכָל עֶרֶב, לִפְנֵי הַשֵּׁנָה, הָיָה אָבִיו מְסַפֵּר עַל הַהַרְפַּתְקָאוֹת הַנֶּהֱדָרוֹת שֶׁעָבְרוּ עַל 

כְּרִיסְטוֹפֶר, פּוּ הַדֹּב ושְׁאַר חַבְרֵיהֶם: 

אֵיךְ חִפְּשׂוּ דְּבַשׁ וּפָגְשׁוּ כַּמָּה דְּבוֹרִים כְּעוּסוֹת, 

אֵיךְ עָזְרוּ לְאִיָּה הַחֲמוֹר לִמְצֹא אֶת הַזָּנָב, 

כֵּיצַד הוֹבִילוּ מִשְׁלַחַץ לַקֹּטֶב הַצְּפוֹנִי וְעוֹד. 

הָיוּ אֵלֶּה סִפּוּרִים מַצְחִיקִים וּמוֹתְחִים, מְלֵאֵי רוּחַ שְׁטוּת וְדִמְיוֹן, 

וְהֵם כָּבְשׁוּ אֶת לִבּוֹ שֶׁל כְּרִיסְטוֹפֶר רוֹבִּין הַקָּטָן. 

עַד מְהֵרָה הֵם רָאוּ אוֹר בְּסֵפֶר שֶׁהָיָה לְאַחַת הַיְּצִירוֹת הָאֲהוּבוֹת בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם.